1

ביום 15.1.19 הגיש הנקבל לעיוני את בקשתו הכתובה אשר עניינה לפטר את בא כוחו ולשחררו מיצוגו של הנאשם וכן לחזור בו מהודאתו בכתב הקובלנה המתוקן, תוך שהוא חוזר ומטיח אמירות שונות בקובל 1, אשר יש בהן חזרה במידת מה, על הנאמר והנכתב בפוסטים נשואי כתב הקובלנה המתוקן.

כבר עתה ייאמר, כי בקשתו של הנקבל לחזור בו מהודאתו דינה להידחות.

עוד בתחילתו של ההליך, מסר הנקבל לפרוטוקול (בדיון מיום 31.5.16 ש' 15-21) את גרסתו אשר היה בה ראשית הודיה, אם לא למעלה מכך. בהמשכו של ההליך, ניאות הנקבל להודות במיוחס לו עת היה מיוצג, תסקירים אחדים מטעמו של שירות המבחן הוגשו, דחיות נתבקשו על ידי הנקבל לצורך השלמת הליך השיקום, וטיעוני הצדדים לעונש נשמעו במלואם. מיד בתום הטיעונים ובטרם יישמע גזר הדין, הצעתי לצדדים כי יידברו ביניהם באשר ל"שורה התחתונה" של גזר הדין, ומספר ימים לאחר מכן ביקש הנאשם את אשר ביקש.

2

תחנות יציאה רבות עמדו בפני הנקבל, אשר מעורבותו בהליך הפלילי, על אף היותו מיוצג, הייתה רבה ומשמעותית. על אף קיומן של תחנות אלו, בחר הנאשם להמשיל ולדבוק בהודאתו לכל אורכו של הליך זה, ורק כעת עם סיומו, ובעת שכבר נשמעו טיעוניהם של הצדדים ולא נותר אלא לכתוב את גזר הדין ולהשמיעו - מבקש הנקבל לחזור בו מהודאתו.

מועד הבקשה לחזרה מהודאה, השלב בו מצויים אנו בהליך המשפטי, היותו של הנאשם מיוצג, טיבו של ההליך ודברי הנאשם עצמו - כל אלו מלמדים כי הודאתו ניתנה מרצונו ולאחר שהבין את השלכותיה וחזרתו ממנה מקורה בשיקולי כדאיות- ומשכך, יש לדחות את הבקשה לחזור בו מהודאתו, וכך אני מורה.

משכך, הרי שגזר הדין יוקרא לצדדים במועד אשר נקבע, ונוכח השלב בו מצויים אנו בהליך זה, הרי שאיני רואה סיבה ונימוק שלא לקבל את בקשתו של הנקבל, ולשחרר את בא כוחו מלייצגו.

הנקבל מוזהר בחובת התייצבות.

מזכירות - נא להודיע.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.