1

בדיןן אשר התקיים בפני ביום 22.11.16, הודה נאשם במיוחס לו בכתב הקובלנה המתוקן והורשע בביצועה של עבירת איומים, וזאת על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, והכל כמפורט בכתב הקובלנה המתוקן.

בפני בקשה מטעמם של הקובלים אשר עניינה מתחלק לשני חלקים.

האחד, בקשה להעיד לעניין העונש שני עדים (מר משה פדידה ומר יניב בנדר) אשר עשויים לשפוך אור, כך לטענת ב"כ המאשים, על עבירות איומים נוספות אשר ביצע הנאשם, לכאורה.

2

השני, בקשה לקבלת רישומו הפלילי של הנאשם, לרבות חקירות או תיקי מב"ד המשוייכים לו.

ב"כ הנאשם, למותר לציין, מתנגד למבוקש וטעמיו מפורטים בכתובים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הריני לחזור על מושכלות היסוד - הנאשם הורשע על פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. הא ותו לא.

הקובל/מאשים יכול להביא ראיות לעונש אשר מקורן באחת משתי אפשרויות אלו:

א. נסיבות הקשורות באירוע המתואר בכתב האישום המתוקן (ובלבד שלא יהיה בהן כדי לסתור את העובדות בהן הודה הנאשם/הנקבל), לרבות תצהיר נפגע העבירה או עדות מפיו אשר יכול ויעמדו במבחן החקירה הנגדית.

ב. הרשעות אחרות מוכחות של הנאשם אשר מקורן ברישומו הפלילי.

הנקבל/נאשם מטעמו, יכול שיביא ראיות שיש בהן כדי ללמד על אופיו הטוב (עדי אופי או ראיות אחרות הנדרשות לכך).

נטלי ההוכחה המוטלים על הצדדים אף הם שונים - נסיבות לחומרה יש להוכיח מעבר לכל ספק סביר (הרף הנדרש בפלילים) ואילו נסיבות לקולה יש להוכיח במאזן ההסתברויות (הרף הנהוג במשפט האזרחי).

משכך, נבחן את הבקשה עצמה.

שני העדים אשר ב"כ הקובל/מאשים מבקש להעידם כעדים לעניין העונש, אמורים ללמדני על עבירות איומים נוספות אותן עבר, לכאורה, הנאשם כנגדם. ככל שישנה טענה מטעם המאשים על קיומו של עבר פלילי, הרי שיוגש רישומו הפלילי של הנאשם לעיוני. ככל שלא קיים רישום פלילי הנוגע לעבירות אלו, הרי שלא ניתן "להרשיעו" בדרך עקיפה הכוללת שמיעת עדותם של עדים כאלו ואחרים אשר עניינם טרם נבחן כולו על ידי הרשות החוקרת ועל ידי יחידת התביעות הרלבנטית.

עדויות אלו מתייתרות הן באשר לא אוכל, ואף אין בידי סמכות, לקבוע ממצאים שבעובדה ללא הליך פלילי אשר נפתח בעניינם ואשר טופל ככזה.

3

משכך, הבקשה להעדת עדים אלו - מתייתרת וכפועל יוצא מכך - נדחית.

באשר לרישומו הפלילי של הנאשם - אין ספק כי מדובר בכלי לגיטימי וחשוב המכיל מידע אשר ראוי ויעמוד בפני בעת גזירת הדין, אולם פסיקת בתי המשפט הינה עקבית בעניין זה - אך הרשעות הן אלו העשויות להוות נימוק לכאן או לכאן בעת גזירת הדין. חקירות, מבדי"ם (תיקים המחכים לבירור דין) או תיקים אשר נסגרו מחמת אחת מעילות הסגירה המנויות בחוק לא ייעמדו בפני בית המשפט בעת שמיעת הטיעונים לעונש מאחר ומדובר ב"עשן" בלבד אשר לא בכל מקרה מלמד על אש.

רוצה לומר, כל עוד לא הורשע הנאשם, הרי שחזקת החפות עומדת לו ורק גיליון הרשעותיו ראוי שייפרש בפני.

משכך, הבקשה בעניין זה מתקבלת בחלקה באופן שיוגש צו לחתימתי אשר בו תתבקש משטרת ישראל להנפיק את גיליון הרשעותיו של הנאשם ולהעבירו לידי הצדדים וכן לעיונו של בית המשפט.

מזכירות- נא להודיע וכן לשלוח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ז, 02 יוני 2017, בהעדר הצדדים.