החלטה

העותר הפנה, בין היתר לבג"ץ 3320/11.

ראוי להבהיר לעותר אשר נכתב שם-

"מי אשר מבקש שהציבור יממן באופן מלא את ההליך המשפטי בו הוא רוצה לנקוט, עליו נטל ההוכחה לקיומן של התנאים הקבועים בתקנות. המבקש שהקופה הציבורית תישא לבדה בהליכי משפטו צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות (ראו פרשת מונדז, פס' 9). כאמור במקרה דנן המערער לא עמד בנטל זה, ואפילו לא הביא ראשית ראיה בדבר מצבו הכלכלי הנטען בתצהירו, כפי שנקבע בצדק על ידי הרשם. על כן, במצב דברים זה באיזון בין כלל השיקולים הנוגדים נראה כי יש לתת בכורה לתכליות שביסוד תשלום האגרה, ומכאן שהחלטתו של הרשם נכונה וצודקת בנסיבות העניין ואין כל בסיס להתערב בה."

בבקשה שהונחה בפני אין ולו בדל תשתית לפטור מאגרה; על כן נדחתה הבקשה וניתנה ארכה לתשלום; אין מקום ל"דיון" מחודש בבקשה שכן לא הונחה תשתית.

מעבר לכך- דרישת פיצוי אינה חלק מהמשפט המנהלי וטענה לרשלנות ופיצוי מקומה בהליך נזיקי; גם בכך טעם לשקילה.

ההחלטה בעינה עומדת.

ניתנה היום, כ"ה אב תשפ"ה, 19 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.