פסק דין

העותר, יליד 1986, מרצה עונש מאסר של 8 חודשים שהוטל עליו לאחר שהורשע בהסעת שוהים בלתי חוקיים תמורת תשלום.

וועדת השחרורים החליטה שלא לשחררו בשחרור מוקדם, וכנגד כך הוגשה עתירה זו.

לטענת ב"כ העותר, המדובר באסיר שלא היה דופי בתקופת מאסרו, על פי דו"ח עו"ס הוא גילה נכונות להשתלב בתוכנית שיקומית ועל כן החלטת הוועדה אינה סבירה ויש להתערב בה.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבה על נספחיהן ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בישיבת היום, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הוועדה.

ראשית, העבירות שבוצעו על ידי העותר ובגינן הוא מרצה את מאסרו בוצעו על ידו תוך כדי שהוא מרצה מאסר בעבודות שירות על עבירות מאותו הסוג שעבר תקופה לא ארוכה לפני כן. העבירות הנוכחיות בוצעו שעה שעונש מאסר על תנאי תלוי היה ועומד נגדו.

בנוסף לאלה, רש"א בחוות הדעת המסכמות שלה מצאה כי העותר דנן נמצא חסר מוטיבציה וחסר תובנה לצורך בטיפול הנדרש ובעקבות כך מצאה רש"א כי הוא לא מתאים להפניה לתוכנית שיקומית.

לאור כל זאת החלטת הוועדה הדוחה את בקשתו לשחרור מוקדם מעוגנת היטב במתחם הסבירות ולא מצאנו עילה שתצדיק התערבותנו בהחלטה זו.

אשר על כן אנו דוחים את העתירה.