העותר, אסיר עולם אשר עונשו נקצב ל-33 שנים, הגיש עתירת אסיר במסגרתה עתר "להורות על הגבלת נוכחות משפחת הקורבן להצגת דבריהם בכתב בלבד בעת דיון בוועדת השחרורים".

המשיבה בקשה להורות על מחיקת העתירה על הסף, והדין עמה.

עתירת אסיר מוגשת לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק בהתאם להוראת סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. עתירה מסוג זה יכולה לעסוק בכל עניין הנוגע למאסר או למעצר, ואולם בהתאם לסעיף קטן (ג) - "על אף הוראות סעיף זה וסעיף 62ב, על עתירה נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת לפי הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, יחולו הוראות החוק האמור".

סעיף 25(א)(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר קובע כי האסיר וב"כ היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש עתירה נגד החלטה של וועדת השחרורים, ועתירה זו תידון בבית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה.

מן האמור עולה כי לא ניתן להגיש עתירת אסיר בהתאם לפקודת בתי הסוהר נגד החלטות וועדת השחרורים. ככל שהעותר סבור כי החלטות וועדת השחרורים מקפחות אותו - עליו להגיש עתירה נגד וועדת השחרורים, בפרוצדורה הקבועה בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

מוחק אפוא את העתירה.

ניתן היום, י"ט כסלו תשפ"ג, 13 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.