1

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:

לפני עתירת העותר שהוגשה נגד החלטת המשיב בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל בבית סוהר.

העותר נדון, בין היתר, ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות סמים. החל לרצות את עבודות השירות ביום 23.10.19. במהלך ריצוי עבודות השירות הופסקו העבודות מספר פעמים בגין מגבלות עבודה של המעסיק אשר נבעו מהתפשטות מגפת הקורונה. כמו כן, העותר צבר היעדרויות רבות, ניתק קשר עם המעסיק והמפקח, החליף מספר טלפון וניסיונות רבים מצד המשיב לאתרו באמצעות בני משפחה ולהחזירו לביצוע עבודות השירות לא צלחו.

2

העותר טוען כי לא קיבל מכתב זימון לשימוע הראשון וכי השימוע הראשון נערך בהיעדרו וללא ידיעתו. לאחר שנעצר, הגיש עתירה וביהמ"ש הורה לשחררו ממאסר ולזמנו לשימוע חוזר בפני הממונה על עבודות השירות. השימוע הנוסף נערך במשרדי הממונה ביום 15.11.21 ובמהלכו הוחלט להמליץ לא לתת לעותר הזדמנות נוספת לרצות את עונשו בעבודות שירות. המשיב אימץ את ההמלצה והורה על הפסקת עבודות השירות. נטען כי מדובר בהחלטה פגומה שהתקבלה ללא שקילה מספקת של מלוא השיקולים הראויים ואינה סבירה. נטען כי מדובר בעותר צעיר שהיה חייל מצטיין וזו מעורבות ראשונה שלו בפלילים. הוא נשוי ואב ל-6 ילדים צעירים והוא המפרנס היחיד של המשפחה. נטען כי המשיב לא נתן משקל לכך שמדובר באדם ללא הרשעות קודמות שמעולם לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח. העותר אמנם כשל במילוי חובותיו להשלים את ריצוי עבודות השירות ולעמוד בקשר עם הממונים כנדרש אך כשל זה נבע בעיקר מקושי להמשיך ולנהל את חיי משפחתו הרחבה בעת שמגבלות תקופת הקורונה משבשות את מהלך החיים הסדיר. נטען כי יכולתו של העותר העובד בשיפוצים לכלכל את משפחתו בתקופת מגבלות הקורונה הייתה מוגבלת מאוד ומשפחתו סובלת ממצוקה כלכלית אמתית. לכן עדכן את המפקח עליו בכך ויידע אותו בכורח להתפרנס בעת בה העבודות מופסקות. נטען כי כפי שטען במועד השימוע הוא התחייב לבצע עבודת שיפוץ פרטית וקיבל עליה תשלום חלקי מראש ונסיבות אלה הובאו בפני המפקח בעת שהעותר זומן לשוב ולבצע את עבודות השירות והוא ביקש לאפשר לו להשלים את העבודה שהחל ולקבל את תמורתה הכספית, אך בקשתו לא נענתה והוא לא מצא אוזן קשבת למצוקתו. נטען כי נסיבותיו האישיות של העותר הקשו על האפשרות לשמור על הקשר הנדרש עם הממונה על עבודות השירות ומפקחיו.

העותר טוען עוד כי בימים בהם התייצב לביצוע עבודות השירות טרם הפסקתן לא הושמעו טענות באשר לאיכות העבודה שביצע והוא גילה יוזמה ועשה כל שלאל ידו כדי לבצע את העבודות על הצד הטוב ביותר וזכה להערכה מצד מעסיקו. נטען כי מעסיקו הנוכחי מתחייב להעסיק את העותר בשעות שלאחר סיום עבודות השירות וכי שליחתו למאסר תגרום לפגיעה קשה במשפחתו שנמצאת במצוקה כלכלית קשה. כן נטען כי העותר החל לקחת חלק בסדרת טיפולים אצל מטפל רגשי והוא מתמיד בכך כ-4 חודשים במגמה ליצור שינוי חיובי בחייו. נטען כי שליחתו למאסר בתקופה בה זן האומיקרון של נגיף הקורונה מדבק בקצב מהיר ברחבי המדינה ובשב"ס כרוכה בסכנה בריאותית משמעותית. נטען כי המשיב לא התחשב בכך ובנסיבותיו האישיות המיוחדות של העותר והבטחתו להשלים את ביצוע העבודות על הצד הטוב ביותר.

המשיב טוען כי במהלך ריצוי עבודות השירות העותר נעדר רבות ולמרות ניסיונות רבים ליצור עמו קשר ולרתום אותו לעבודה הוא התעלם. העותר טען שאינו מקבל את הדואר וטלפון לפעמים יש לו ולפעמים אין לו. הוא פוטר עצמו מאחריות. הוא בוחר לעבוד באופן פרטי ולפרנס את משפחתו במקום לבצע את עבודות השירות. נטען כי עם כל ההבנה למצב המשפחתי והכלכלי הקשה הוא לא אדם חופשי ואמור לרצות את עבודות השירות כראוי או לחזור למאסר. נטען כי מגפת הקורונה משתוללת גם בחוץ ובתוך שב"ס יש הפרדה וחיסונים. נטען כי במשך שנתיים העותר ריצה רק 77 ימי עבודות שירות. נטען כי לא נפל פגם בהחלטה. כן נטען כי ב-10.01.21 העותר אמר לממונה "תעשו מה שבא לכם אני אעשה מה שבא לי" וזה אכן מה שהוא עושה. העותר לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת גזר הדין. באשר למכתב ההמלצה ממעסיקו שמכיר אותו מעבודה בשיפוצים נטען כי רק חודש לפני כן בשימוע אמר שהוא עובד כשוטף כלים במסעדה.

העותר עצמו טען כי אם יחזור לבצע את עבודות השירות יעבוד בעבודה פרטית בשעות אחר הצהריים באופן שלא יפריע לריצוי עבודות השירות.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.

3

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי המשיב ערך לעותר שימוע נוסף במסגרתו שמע את הטיעונים של העותר, שקל אותם והחליט שיש להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. העותר לא ריצה את עבודות השירות כסדרן למרות שריצוי העבודות כסדרן מהווה תנאי עיקרי לתקינות והמשך ריצוי עבודות השירות. העותר פעל בניגוד לכללים, ניתק קשר עם המפקחים, החליף טלפון וניסיונות לאתרו באמצעות קרובי משפחה וליצור עמו קשר עלו בתוהו.

נראה כי החלטת המשיב הייתה סבירה בנסיבות העניין וניתנה לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות גילו הצעיר של העותר, העדר עבר פלילי, מצבו המשפחתי וטענותיו לעניין המצב שנגרם בשל התפשטות מחלת הקורונה. הפגם שהיה בקיום השימוע הראשון בהעדרו תוקן ולמרות שהעותר שטח את טענותיו בפני המשיב ואף היה מיוצג, נקבע כי העותר לא נתן הסבר משכנע להיעדרויות הרבות וניתוק הקשר, למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו לסיים את עבודות השירות כסדרן.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי בהחלטת המשיב נפל פגם או חוסר סבירות המצדיקים התערבות. על כן, למרות כל הצער שבדבר בהתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של העותר, אין מנוס מלדחות את העתירה נגד החלטת המשיב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, שכן מדובר בהחלטה סבירה, שהתקבלה משיקולים ענייניים ובהליך ראוי. יצוין לעניין טענות העותר בדבר התחלואה הגבוהה כי חזקה על המשיב כי הוא דואג לבריאותם של האסירים, לחיסונים ולהפרדה ואין בטעם זה כדי להצדיק התערבות בהחלטת המשיב.

העתירה נדחית.

העותר יתייצב לרצות את יתרת עונשו בהתאם לרישומי שב"ס בבימ"ר קישון ביום 13.2.22 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. יצוין כי נקבע מועד מרוחק להתיצבות כדי לאפשר לעותר לעבור הליך של מיון מקדם וכן בשים לב למצב התחלואה היום.

על העותר לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377; 08-9787336; וכן להתעדכן באתר האינטרנט של שב"ס, ברשימת הציוד הראשוני שניתן להביא בעת ההתייצבות.