1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") להורות למשיבים לספק לו מגבוני נייר טואלט.

המבקש טוען בעתירתו כי בשל בעיה רפואית הוא משתמש במגבוני נייר טואלט אותם הוא רוכש במרכז המכר של מתקני הכליאה בהם הוא שוהה וזאת על יסוד היתר שניתן לו. המבקש טוען כי במתקן הכליאה בו הוא מוחזק כעת, לא ניתן לו היתר לרכוש המגבונים כאמור ומכאן עתירתו. במצורף לעתירה הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה.

המשיבים בתגובתם טענו כי המדובר באסיר פלילי המרצה מאסר של שנה ו-4 חודשים לאחר שהורשע על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של הצתה, חבלה במזיד ברכב ושינו זהות של רכב.

המשיבים הבהירו כי סוגיית השימוש במגבונים לחים לרבות מגבונים נשטפים נבחנה באופן מערכתי והוחלט על הגבלת השימוש בהם בין היתר מאחר שהדבר גורם לסתימות חוזרות ונשנות של מערכת הביוב במתקני הכליאה באופן שמשפיע ופוגע בתנאי ההחזקה של כלל האסירים. המשיבים ציינו כי אף לתקופה מסוימת נאסרה מכירתם במרכזי המכר. כיום, המדיניות היא כי הרכישה מותרת במקרים חריגים בלבד, לאחר קבלת היתר מהגורם המנהלי המוסמך לכך ובכמות מוגבלת.

המדובר בהחלטה מנהלית המצויה בסמכות המשיבים, במסגרת אחריותם לניהול בית הסוהר.

מבירור שנערך עלה כי אכן בעבר, בבית סוהר קודם, הותר למבקש לרכוש זאת לשימושו, אולם לא היתה לכך אז כל התוויה רפואית וגם כיום, כפי שעולה מחוות הדעת של גורמי הרפואה, המבקש אינו סובל מבעיה רפואית כלשהי המצריכה שימוש במגבונים.

לפיכך, עתרו המשיבים לדחיית העתירה.

2

אשר לבקשה לפטור מתשלום אגרה, טענו המשיבים כי המבקש לא עמד אף לא באחד משני התנאים המצטברים הדרושים בבקשה דנא כאשר הראשון בהם הוא הוכחת מחסור כלכלי ובעניין זה דו"ח תנועות כספיות של המבקש מלמד על יכולת כלכלית ועל רכישות במרכז המכר בסכומים גבוהים. התנאי השני הוא עילה לעתירה וגם בעניין זה, לטענת המשיבים, לא עומד המבקש.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות ואחר ששמעתי את הצדדים בדיון הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות מהנימוקים שיפורטו.

איני מוצאת מקום להתערבות בהחלטה העקרונית שלא להתיר רכישת מגבונים במרכז מכר לכל אסיר, זאת על רקע הנימוקים שנמסרו ומאחר שהמדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתם של הגורמים אשר מנהלים את בית הסוהר.

נדמה כי האיזון שנעשה בעניין זה, כאשר במקרים המתאימים, כאשר קיים צורך ממשי בכך, ניתן האישור, הוא סביר.

אשר למבקש כאן, לא מצאתי כי ההחלטה לאשר לו רכישת במגבונים בבית סוהר קודם היתה מבוססת על טעם רפואי כלשהו וממילא, מתברר כי המבקש נבדק בראשית החודש ולא נמצאה הצדקה רפואית לאשר לו רכישת מגבונים. טוען המבקש כי הטעם נעוץ בסיבה שהיא נפשית, אולם הוא נבדק על ידי פסיכיאטר ולא מצאתי התייחסות לכך.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי ההחלטה שלא לאשר לו את רכישת המגבונים, אינה סבירה.

התוצאה, אם כן, כי העתירה נדחית.

עם זאת, ככל שהמבקש סבור כי יש טעם רפואי או נפשי המצדיק מתן הרשות לרכישת המגבונים, הוא רשאי, כמובן, לפנות פעם נוספת לרופא ולבקש התייחסות כתובה לבקשתו זו.

פסק הדין יועבר לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ב, 20 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.