1

העותר שפוט למאסר של 22 חודש בגין עבירות של נשיאת נשק והובלתו, איום באמצעות נשק וכן ירי בנשק לעבר רכב וגרימת נזק במזיד.

בקשתו לשחרור על תנאי נדחתה ע"י וועדת השחרורים ביום 5.8.15 בנימוק כי המידע המודיעיני החמור לגבי התנהגותו השלילית בתקופת מאסרו, התרשמות גורמי הטיפול ממנו והעובדה שלא עבר טיפול משמעותי בכלא מותירה אותו מסוכן כפי שהיה. כן קבעה הוועדה כי אין בתכנית הטיפול הפרטית שהוגשה כדי לאיין את מסוכנות העותר.

בפנינו טען העותר כי החלטת הוועדה היא בלתי סבירה. שכן מן העותר לא נשקפת מסוכנות כלל. לטענתו, הוא היה משוחרר במהלך משפטו ושום סיכון לא התממש באותה תקופה. לטענתו, הוא אינו בעל דפוסים עברייניים מושרשים כפי שקבעה הוועדה וכי לחובתו הרשעה אחת בלבד בפלילים מלפני 10 שנים. עוד טען כי בכלא עבר בדיקות שתן ולא נמצאו סימני סם. כמו כן התנהגותו הייתה תקינה משמעתית. כמו כן הכחיש טענות גורמי הטיפול כי סירב לקבל טיפול. כן טען כי הוועדה לא נתנה משקל מספיק לעובדה כי תקופת השליש שלו קצרה.

מנגד סמכה ב"כ המשיבה ידיה על נימוקי הוועדה.

שקלנו את טיעוני הצדדים בכובד ראש ועיינו במסמכים שצירפו הצדדים. לאחר כל אלה לא מצאנו ממש בטענות העותר.

2

עיון בחומר המודיעיני שהוצג לעיוננו מלמד כי די בו כדי לבסס כראוי את קביעות הוועדה אשר לדפוסי העבריינות המושרשים של העותר. מדובר במידע בעל מהימנות טובה מאוד בחלקו האחד ולכל הפחות בעל מהימנות בינונית בחלקו האחר. מידע זה גם מלמד כי התנהגותו הגלויה של העותר מעל פני השטח אינה אלא פסאדה ביחס להתנהגותו האמיתית. העותר, לפי הראיות המודיעיניות, לא חדל מעיסוק בפלילים מאז מאסרו.

די בכך כדי לקבוע כי העותר אינו ראוי לשחרור מוקדם. לאמור לעיל יש להוסיף כי בפועל (ויהיו הנימוקים אשר יהיו) לא עבר העותר טיפול מפחית מסוכנות משמעותי, אם בכלל. כל טענות העותר אשר לסיבות לאי מתן הטיפול על אף רצונו, ראוי היה שתועלנה בזמן אמת במסגרת עתירות אסיר לפי פקודת שרות בתי הסוהר ולא במסגרת , עתירה דנן.

משום האמור אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.