1

בפני עתירת אסיר נגד ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות.

העותר טוען כי במהלך שהותו בכלא שיטה עבר טיפול במסגרת קבוצה טיפולית. לפני כ - 4 חודשים הועבר לכלא חרמון לצורך המשך שיקום, אך למרות הבטחת שניתנו לו לא שולב בטיפול המשך. העותר טוען כי במהלך התקופה בה הוא מרצה את מאסרו לא נרשמו לחובתו עבירות משמעת.

העותר הינו אסיר פלילי, נגזר עליו עונש מאסר של 4.5 שנים בגין עבירות של התפרצות, החזקת כלי פריצה והפרעה לסדר הציבורי. זו לו כניסה 6 לכלא. העותר מסווג בקטגוריה ב/1.

המשיבה מבקשת לדחות את העתירה. מפנה להתייחסות גורמי הטיפול לפיה מדובר באסיר רצידיוויסט, בעל דפוסים עברייניים הזקוק לתהליך מעמיק על מנת לאיין את מסוכנותו. גורמי הטיפול מציינים כי ישקלו שוב את בקשתו לאחר שיסיים קבוצה טיפולית בה הוא משתתף בעוד כחודש.

בדיון ציין העותר כי שולב בקבוצה אגפית ל - 6 מפגשים. בינתיים השתתף ב - 5 מפגשים.

2

ב"כ המשיבה ציין כי ישנה התנגדות של משטרת ישראל. קיימת סקירת שטח עדכנית לפיה אין אפשרות לאיין את מסוכנותו של העותר ביציאתו לחופשות.

בחוות הדעת של משטרת ישראל צוין כי המשטרה בחנה את עניינו של העותר אל מול יחידות השטח הרלוונטיות שהביעו התנגדות ליציאתו של העותר לחופשות, וזאת בשל הערכת מסוכנות גבוהה הנשקפת מהאסיר.

על פי הדוח, העותר היה חלק מכנופיית פורצים. במהלך מעצרם, הוא ושותפו ברחו ברכב ופגעו בשתי ניידות משטרה וגרמו לפציעתו של שוטר, נתפסו במחסום הכניסה לטול כרם שבשטחים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת הרשות המנהלית.

קביעת מסוכנות של אסיר וההחלטה אם לאשר לו לצאת לחופשה, כפועל יוצא של קביעת המסוכנות, נתונה לגורמים המקצועיים הממליצים ולרשות המוסמכת המחליטה.

לא מצאתי שההחלטה ניתנה תוך סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר.

גורמי שב"ס לא סגרו את הדלת לחלוטין והודיעו כי ישובו וישקלו את בקשתו של העותר לאחר שיסיים את ההליך הטיפולי בו הוא מצוי כיום.

בשלב זה לא אוינה מסוכנותו. לפיכך, ההחלטה סבירה ומבוססת.

אני מורה על דחיית העתירה.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ה, 28 יולי 2015, בהעדר הצדדים.