1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד חן מאירי

ב"כ המשיב 2 עו"ד ניצן שפיר

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר לתקופה של 26 חודשים בגין סיוע להתפרצות למחסן מזון וגניבת בשר בשווי של מיליוני שקלים וסיוע להתפרצות למאפיה וגניבת תנורים בשווי 120,000 ₪, תוך שימוש במשאית שבבעלותו, בה נהג, וכן בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ובזמן פסילה והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: הוועדה") מיום 14.9.14 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר סברה שמדובר בעונש מאסר שני שכן המאסר הקודם היה מלכתחילה בעבודות שירות אך אלה הופסקו בעקבות מעצרו של העותר בגין העבירות נושא מאסרו.

כמו כן טוענת ב"כ העותר כי הוועדה נתנה משקל יתר לחומרת העבירות נושא מאסרו של העותר, במיוחד כאשר אין לו עבר פלילי בעבירות פליליות, הוא אסיר למופת ורש"א הכינה לגביו תוכנית שיקום הכוללת השתתפות בקבוצה לעברייני תעבורה.

ב"כ העותר לא מתעלמת מכך שהעותר לא נטל אחריות כאשר שוחח עם קצינת המבחן אך לטענתה, הדבר היה עובר להרשעתו ומשכך אין לקחת אותו בחשבון.

2

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ומצביעה על היותו עבריין חוזר בכל הקשור לעבירות תעבורה, על היותו מסוכן למשתמשים בדרך ועל כך שביצע את העבירות נושא מאסרו כאשר הוא פסול מלנהוג וללא ביטוח.

ב"כ המשיב טוענת כי שחרורו המוקדם של העותר עלול לסכן את שלומם של האחרים, במיוחד כאשר העותר לא עבר הליך טיפולי בתחום עבירות התעבורה ובתחום עבירות הרכוש במהלך מאסרו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא אכן נתנה דעתה לחומרה, ובצדק, על מסוכנותו של העותר, במיוחד בתחום עבירות התעבורה, הנלמדת מהעבירות נושא מאסרו כאשר במספר הזדמנויות נהג בזמן פסילה וללא תעודת ביטוח כאשר בפני הוועדה טען העותר שלא ידע כי הוא פסול מלנהוג ולא ידע שרישיונו פקע.

הוועדה נתנה דעתה גם לעברו הפלילי של העותר בעבירות תעבורה ואף אנו רואים לחומרה עבר זה שיש בו כדי להצדיק את החלטת הוועדה לפיה כל עוד העותר לא עבר הליך טיפולי בתחום עבירות התעבורה במהלך מאסרו, הרי אין לשחרר אותו על תנאי גם בתוכנית טיפולית הכוללת השתתפות בטיפול לעברייני תעבורה.

מחוות דעת העו"ס שהיתה בפני הוועדה והוצגה גם בפנינו עולה כי העותר הודה בעבירות המיוחסות לו באופן חלקי וניכר היה כי הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו.

משכך, גם אם נכונה טענת ב"כ העותר שלא הוצע לעותר לעבור הליך טיפולי במהלך מאסרו, הרי התייחסותו הממזערת של העותר את מעשיו נושא מאסרו, מצדיקה את החלטת הוועדה שלא לשחרר אותו על תנאי.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.