1

בפני כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא

עתירה זו מופנית כנגד החלטות שב"ס לסווג את העותר כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב וכן לסווגו כאסיר המשויך לארגון פשיעה.

ככל שהדבר נוגע לשיוך העותר לארגון פשיעה - ייאמר כבר כעת כי הנושא מצוי בבדיקה אצל שב"ס, ובהתאם יש להמתין לתוצאות הבדיקה. ההחלטה תבהיר את הנושא.

בכל הנוגע לסיווגו של העותר כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב - העותר מרצה מאסר בהתאם לגזר דין שניתן על ידי כב' השופטת רמה לאופר חסון, וזאת לאחר שהורשע במסגרת ת"פ 20526-10-14, על פי עובדות כתב אישום מתוקן. מעיון בכתב האישום המתוקן עולה כי העותר הואשם בעבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין. מכתב האישום המקורי נמחקה העבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 382ג' לחוק העונשין + סעיף 380 לחוק העונשין.

למעשה, טוען העותר כי בשים לב לעבירות בהן הורשע לא ניתן לסווגו כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב.

2

מעיון בעובדות כתב האישום המתוקן, שבו הודה העותר, עולה כי בסעיף 1 לכתב האישום, סעיף שלא נמחק, נרשם כי "במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והגב' [...] (להלן: "המתלוננת") בני זוג, והמתלוננת התגוררה ב[...]". בסעיף 6 לאותו כתב אישום נרשם, "בהמשך לאמור לעיל, בתאריך [...] בין השעות [...] ועל רקע פרידת המתלוננת מהנאשם, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה...". בהמשך מתוארים דברי האיום ובהם, בין היתר, המילים "את לא מבינה מה אעשה לך [...] את לא מבינה, על הניתוקים האלה מה אעשה לך...". יצוין כי בסעיף 7 מפורטים איומים אף לפגוע באמה ובסבתה של המתלוננת.

העותר הודה בעובדות הנ"ל וכאמור, הורשע. במסגרת העובדות הודה העותר בקשר הזוגי עם המתלוננת. עוד הודה בעובדה שהאלימות שננקטה הייתה על רקע פרידתו ממנה, והדברים עולים גם במפורש בדברי האיום שהושמעו.

בנסיבות אלו, וגם אם נמחקה העבירה של תקיפת בת זוג וגרימת חבלה, הרי שהעובדות בהן הודה העותר מצביעות על כך שמדובר באלימות על רקע של קשר זוגי. מכאן שהחלטת שב"ס לסווגו כאסיר בעל פרופיל אלמ"ב היא החלטה שהתקבלה על בסיס תשתית ראיות מספיקה ומשיקולים סבירים וענייניים.

לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטה זו, וככל שהדבר נוגע לרכיב העתירה המופנה כנגד סיווגו של העותר כאסיר אלמ"ב, העתירה נדחית.

בכל הנוגע לטענתו כנגד סיווגו כאסיר הנמנה על ארגון פשיעה - אני מורה לגורמי שב"ס והמשטרה להשלים את הבדיקה בתוך 30 ימים לכל המאוחר, ולמסור הודעה לעותר באמצעות באת כוחו. מובן כי ככל שתתקבל החלטה אשר מותירה את הסיווג בעינו, פתוחה הדרך בפני העותר לשקול את המשך צעדיו, לרבות פנייה בעתירה נוספת.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס.