1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד מירי כהן

ב"כ המשיב 2 עו"ד יעלה הראל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך 8 שנים בגין הריגה, תקיפה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש נושא ת"פ 19597-03-10 (בית משפט המחוזי בתל אביב) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 6.5.15 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי למרות הסכמתו והבעת רצונו לחזור למקום מולדתו הנטען על ידו, דרפור.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי החלטתה וועדה מבוססת על שיקולים שלא עולים בקנה אחד עם הוראות חוק שחרור על תנאי והפסיקה הנוהגת, ומפלה בין אסיר נתין זר לבין אסיר אזרח ישראל.

2

לטענתה, הנימוק ששימש כבסיס להחלטתה הוועדה לפיו אין לעותר כל מערכת תמיכה בארץ והוא לא הציג תכנית שיקום לאחר שחרורו המוקדם, לא יכולים לבסס את התנהגותה של הוועדה לשחרורו על תנאי שכן מטבע הדברים, שאסיר נתין זר אינו יכול להציג תכנית שיקומית לאחר שחרורו המוקדם ומופלה לרעה גם בכל הקשור לקבלת טיפול במהלך מאסרו בשל הקושי בשפה העברית.

ב"כ העותר טוענת כי הוועדה לא התחשבה בהתנהגותו החיובית של העותר במהלך מאסרו, בכך שהוא עבר הליך טיפולי בקבוצה לנפגעי אלכוהול ולא השתלב בקבוצת שליטה בכעסים רק בשל אי ידיעה מספקת של השפה העברית.

לטענת ב"כ העותר, העותר התחרט על מעשיו, לקח אחריות עליהם גם בבית המשפט וחומרת התנהגותו לא יכולה למנוע את שחרורו המוקדם, במיוחד כאשר לא הובא בפני הוועדה ובפנינו כל נתון שמעיד על המסוכנות הנשקפת מהעותר, במיוחד כאשר יגורש למקום מולדתו הנטען דרפור.

המשיב מתנגד לשחרורו המוקדם של העותר וטוען כי כל עוד לא עבר הליך טיפולי בבעיית האלימות ממנה הוא סובל, לא ניתן לשחררו על תנאי גם בהנחה שהוא יגורש למקום מולדתו הנטען דרפור.

לטענת ב"כ המשיב יש קושי לנתיני צפון סודאן לחזור למדינת מוצאם והעותר לא הציג כל נתונים באשר למקום מולדתו ולנתוניו האישיים.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא ביססה אותה בעיקר על העובדה הבלתי מוכחשת שהעותר לא עבר הליך טיפולי בכל הקשור לבעיית האלימות ממנה הוא סובל, כאשר היא משולבת עם בעיית השתייה לשוכרה, שבאה לידי ביטוי בהתנהגותו האלימה כלפי המנוחה שגרמה למותה ובהתנהגותו האלימה כלפי שלוש נשים אותן תקף עובר לתקיפתו את המנוחה.

הוועדה, וגם אנו, מסתמכים על עמדת גורמי הטיפול שהוצגה בפני הוועדה ובפנינו, לפיה העותר נמצא בלתי מתאים להשתלב בקבוצת שליטה בכעסים לא רק בשל קשיי השפה אלא בגלל העובדה שהוא אינו תופס את עצמו כאדם אלים, גורמי הטיפול התרשמו שהוא בעל קווי אישיות תוקפניים שמתעצמים תחת השפעת אלכוהול ולא מביע נזקקות להליך טיפולי בתחום בעיית האלימות.

די באמור לעיל, ואיננו רואים צורך להתייחס לרצונו של העותר להיות מגורש ממקום מולדתו הנטען, על מנת לקבוע כי החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה ומוצדקת ואנו דוחים את העתירה.

3