1

1.         ב-2.1.2017 נערך לעותר דין משמעתי בעבירה של הפרת הוראה חוקית. העותר הורשע ונדון לאזהרה חמורה ולקנס של 200 ₪.

2.         עניינה של העתירה בשני נושאים:

            א.        ביטול ההליך המשמעתי בשל פגם מהותי שנפל במהלך ההליך המשמעתי.

ב.         העותר טוען כי בשל אותו אירוע נענש 3 פעמים (ענישה משולשת) והוא מבקש לקבוע כי ענישתו הייתה בניגוד לפקודת הנציבות.

2

3.         בדיון בפני הודיע העותר כי הוא לא יטען לגבי ביטול הדין המשמעתי וצמצם את העתירה לנושא הענישה "המשולשת" בלבד. (עמ' 1, שורה אחרונה לפרוטוקול הדיון מיום 12.12.2017).

4.         העותר טוען כי בגין אותו אירוע נענש 3 פעמים.

            לראשונה - בתאריך 31.12.2016 לאחר שסמל האגף טען כי העותר עבר עבירת משמעת, ביחד עם 6 אסירים אחרים, הוא הוכנס לצינוק ונשללו ממנו שיחות הטלפון והטיול היומי ונשללה ממנו הזכות להחזיק במוצרי חשמל - הכל למשך 48 שעות.

            ענישה שנייה - בגין הרשעתו בדין המשמעתי, נדון לאזהרה חמורה וקנס בסך 200 ₪.

            ענישה שלישית - קצין השיפוט שלל ממנו את הביקורים לחודש.

העותר טוען כי ענישה זהו הינה בלתי חוקית כי רק מנהל בית הסוהר מוסמך להורות על שלילת ביקורים על ידי קצין השיפוט בהליך משמעתי, ומנהל בית הסוהר לא עשה כן.

            העותר תמך הטענה הנ"ל בהוראות חלק ג' לגיליון האשמה וציין (בדיון בפני) כי החלטת מפקד בית הסוהר הייתה להעמידו רק לדין משמעתי ולהישפט בפני קצין אג"מ (על פי האפשרות הראשונה), ולא החלטה אחרת מהאפשרויות האחרות המופיעות בחלק זה של גיליון האשמה.

            עוד טען העותר כי חלק ג' לגיליון האשמה מפרט 5 החלטות אפשריות שיכול מפקד בית הסוהר לקבל. מפקד בית הסוהר החליט (על פי האפשרות הראשונה) להעמיד את העותר לדין משמעתי. חרף זאת לאחר הדין המשמעתי, שלל ממנו קצין אג"מ ביקורים לחודש ימים, למרות שלא הוסמך לכך על ידי מפקד בית הסוהר.

5.         המשיב מבקש לדחות את העתירה.

            נטען:

א.        לאחר החיפוש העותר ושותפיו לתא לא הוכנסו לצינוק וממילא לא הוחזקו בתנאי בידוד. נטען כי הם הושארו בתאם על מנת שלא לפגוע בהליך בדיקת האירוע וזאת עד לתום בירור הבדיקה (ראה גם תגובת המשיב מיום 10.4.2018).

ב.         פקודת הנציבות 04.13.00 - דין משמעתי לאסירים (להלן: "פקודת הדין המשמעתי") קובעת בסעיף 6(א) כי קצין השיפוט שהרשיע אסיר רשאי להטיל עליו אחד או יותר מהעונשים המנויים בסעיף.

            בהתאם לאמור לעיל, במסגרת הדין המשמעתי שנערך לעותר הוטלו עליו העונשים הבאים: אזהרה חמורה וקנס בסך 200 ₪.

3

ג.         נטען כי שלילת טובות ההנאה (הביקורים) מעוגנת בסעיף 11 לפקודת הדין המשמעתי הקובע: "שיפוט משמעתי של אסיר אינו מונע במקביל נקיטה בנפרד של הליך של מניעת טובות הנאה בהתאם לפקנ"צ 04.17.00 במידה ונוקטים הליכים מקבילים..."

            בהתאם לאמור לעיל נשללו מהעותר ביקורים למשך חודש.

            טובות ההנאה נשללו על ידי קצין אג"מ מתוקף סמכותו לפי סעיף 4א. לפקודת הנציבות 04.17.00 הקובע: "קצין אג"מ/מנהל האגף מוסמך לשלול טובות הנאה, לתקופה שלא תעלה על חודש ימים."

דיון והכרעה

6.         שלילת טובות הנאה אינה דומה לענישה בדין המשמעתי. מדובר בשני הליכים שונים השואבים את כוחם ממסגרת נורמטיבית שונה. אסיר שהורשע בדין המשמעתי בעבירת בית סוהר ייענש על ידי קצין השיפוט בעקבות הפרת המשמעת. שלילת טובות הנאה הינו הליך מנהלי אשר במסגרתו ניתן לשלול מהאסיר, על ידי הגורם המוסמך, טובות הנאה אם לא עמד האסיר בתנאים הקבועים לקבלתן, בין אם מדובר בהתנהגות המהווה "עבירת בית סוהר" ובין אם מדובר בהתנהגות שאינה תואמת את הוראות הפקודה.

שלילת טובות הנאה אינה נכללת ברשימת העונשים שניתן לגזור על אסירים בדין משמעתי, לפיכך, אין לשלול טובות הנאה במסגרת הליך משמעתי של אסיר.

באשר לטענת העותר כי הוכנס לצינוק, הטענה נשללה ע"י המשיב. תגובת המשיב הועברה לעותר והוא לא הגיב.

7.         לאור האמור לעיל, לא מצאתי ממש בעתירה .

אני קובעת שההליכים שננקטו נגד העותר היו בסמכות ובהתאם להוראות הפקודה ואני מורה על דחיית העתירה.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ב"כ המשיב יעביר העתק פסק הדין לעותר, באמצעות קצין האסירים.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ח, 12 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

4