1

כותרתה של עתירה זו היא "הטמעת חשיבות מסירת פרוטוקול דיון משמעתי על אתר בסיומו", והסעד המבוקש בה מפורט בסוף סעיף 7 לעתירה, אשר בו מבקש העותר את התערבות בית המשפט "להסדיר את העניין ולהטמיעו בתוך טופסי הליך השפיטה לפקנ"ץ 04.13.00". העותר מוסיף "שפניות עבר ליועמ"ש לא הועילו ולא נענו בסוגיה".

העתירה הוגשה לפני למעלה מחצי שנה, והעותר טוען בה כי בהליך משמעתי שננקט כנגדו, הוא קיבל לידיו את פרוטוקול הדיון 24 שעות לאחר קיום הדיון, כאשר לטענתו, נוספו בפרוטוקול דברים שהוא לא אמר בדיון, כעולה מסעיף 5 לעתירה.

2

כשבועיים לאחר שהעתירה הוגשה במערכת הממוחשבת, הועבר העותר לכלא שיטה, כשהוא מותיר אחריו בבית משפט זה עתירות רבות שהטיפול בהן טרם הסתיים. עם העברתו של העותר למחוז אחר, נוצר צורך לבדוק את מידת הרלוונטיות של העתירות שנותרו, כולל עתירה זו. צורך זה הובהר מעת לעת לבאת כוחו של העותר מטעם הסנגוריה הציבורית, שמונתה על ידי בית המשפט לייצג את העותר, בהתאם לתקנות הקורונה שהיו בתוקף באותו זמן, בדבר הצורך בייצוג לאסיר שדיון בעתירתו מתקיים בוויעוד חזותי בשל נגיף הקורונה.

בית המשפט נמנע מלהחליט בעצמו על מחיקת חלק מהעתירות, על אף הסמכות הנתונה לו בסעיף 4(ג) לתקנות סדרי הדין בעתירות אסירים, בשל בקשות חוזרות ונשנות של ב"כ העותר כי בכוונתה לבדוק את הדברים עם העותר, והאפשרות שכתוצאה מכך יתייתר הצורך בהחלטה חד צדדית של בית המשפט.

אולם בינתיים הזמן עובר, והטיפול ברוב העתירות אינו מתקדם, כאשר מועדים שנקבעו לדיון בעתירות של העותר נדחו מסיבות שונות, כפי שקרה גם בעתירה זו, שבה נדחו עד כה 4 מועדים מסיבות שונות, כולל דחייה אחת בשל מצבו של העותר שלא חש בטוב במהלך הדיון, באופן שלא איפשר קיום דיון לגופו של עניין, במועד קודם שנקבע לדיון בעתירה זו, ביחד עם שתי עתירות נוספות של העותר, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בעת"א 45197-05-20 מיום 2.12.20, אשר מתייחס גם לעתירה זו, והדברים מדברים בעד עצמם.

בנסיבות אלה, אני סבור כי נוכח הזמן הרב שעבר מאז הגשת העתירות שנותרו, ובהינתן הנסיבות שהשתנו בינתיים, אין מנוס לעת הזאת מבדיקה פרטנית של כל אחת מהעתירות שנותרו בפני מותב זה, שתיעשה ע"י בית המשפט, בכדי לבדוק אם עדיין יש מקום לקיים דיון בעתירות הללו, וכך נעשה גם ביחס לעתירה זו.

לגופו של עניין, כפי שציין העותר בצדק, נושא הדין המשמעתי של אסירים, מוסדר בפקודת נציבות 04.13.00, בפרק הראשון של הפקודה, כאשר פרק משנה ה' עוסק בשלבי ההליך המשמעתי, וסעיף 5 שבו עוסק בדין המשמעתי עצמו, ומפרט את סדרי הדין הנהוגים בו. סעיף משנה י"ב הוא סעיף המשנה האחרון בעניין זה, והוא קובע כי "עם סיום ההליך יימסר גיליון האשמה לאסיר".

יוצא אפוא כי הנושא שנכתב ע"י העותר בכותרת של העתירה, מוסדר במפורש בפקודה הנ"ל, אשר הכתוב בה מחייב את המשיב, ומיותר לומר שכל אנשי הסגל מחויבים לפעול בהתאם להוראותיה, וחזקה שכך הם אכן נוהגים. לכן, אינני רואה הצדקה כלשהי לקיים דיון שכל מטרתו להורות על ביצוע הוראה מפורשת בפקנ"ץ, כאשר הסעד המבוקש קיים ועומד זה מכבר בפקודות המשיב. אם אכן זה הסעד המבוקש, מדובר בעתירה שיש למחוק אותה על הסף, מהטעם שמפורט בסעיף 4(ג)(2) לתקנות סדרי הדין בעתירות אסירים.

3

אולם בין השיטין של העתירה עצמה, מסתתרות שתי טענות נוספות שטוען העותר: האחת, כי נפל פגם מהותי בהליך, מפני שפרוטוקול הדיון אינו משקף את מה שהתרחש בדיון, ובכך נפגעה הגנתו של העותר; והטענה הנוספת היא בקשת העותר כי בית המשפט יורה למשיב לפרסם בתוך טופסי ההליך המשמעתי את החובה למסור עותק מגיליון האשמה בתום ההליך המשמעתי. זאת, ככל הנראה מתוך הנחה שאין די בכך שחובה זו מוזכרת במפורש בפקודה עצמה.

דא עקא, בשני הנושאים הללו, העותר לא מיצה הליך מנהלי: ביחס לטענה בדבר פגם מהותי בהליך המשמעתי, באפשרות העותר לפנות ליועמ"ש של המשיב ולבקש את ביטול ההליך בשל פגם מהותי, ולא נטען בעתירה כי כך עשה העותר; וגם בעניין הבקשה לשנות את טופסי ההליך המשמעתי, העותר אמנם טען כי פניות בעבר ליועמ"ש לא הועילו, אולם מדובר בטענה בעלמא שלא צורפה לה כל אסמכתא, ולא ברור מתי נעשתה פניה כזאת, אם בכלל.

נוכח כל האמור לעיל, אני מוחק את העתירה על הסף, מהטעם של אי מיצוי הליך מנהלי טרם הגשתה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 4(ג)(1) לתקנות סדרי הדין בעתירות אסירים.

מיותר לומר כי לאחר מיצוי הליך מנהלי, ככל שהעותר לא יבוא על סיפוקו, באפשרותו להגיש עתירה עדכנית, לבית המשפט המחוזי שלו הסמכות המקומית לדון בעתירות אסירים במקום שבו יהיה העותר במועד הגשת העתירה.

המזכירות תודיע ללא דיחוי לב"כ הצדדים ותעדכן את היומן.

לפנים משורת הדין, בהיות העותר אסיר נזקק, העותר פטור מתשלום אגרה.

ניתנה היום, ה' שבט תשפ"א, 18 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.