1

בפניי בקשת עותר להארכת מועד להגשת עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים שדנה בעניינו ודחתה את בקשתו לשחרור על תנאי - החלטה מיום 05/06/17.

העותר מציין כי חודש לאחר ההחלטה, הוא הגיש ביום 05/07/17 בקשה לעיון חוזר אך הוועדה בהחלטתה מיום 20/07/17 דחתה את בקשתו. כעת העותר מבקש לעתור נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 05/06/17. הגשת הבקשה לעיון חוזר הוגשה ביום 02/10/17, כארבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה. ב"כ העותר מנמק את השיהוי והאיחור בהחלטה בטעות בשיקול הדעת של ב"כ שבחר להגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה , במקום להגיש מלכתחילה עתירה מנהלית נגד החלטת הוועדה.

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת המשיבה, אני סבור שדין הבקשה להידחות. העתירה לא הוגשה במועד ועל כך אין חולק. על פי התקנות, עתירה יש להגיש תוך 30 יום. במקרה שלפניי חלפו כ-4 חודשים. העותר הגיש בקשה לעיון חוזר והגיש לאחר מכן עתירה מנהלית נגד ההחלטה שדחתה את בקשתו לעיון חוזר (עת"א 26985-08-17). במהלך הדיון בעתירה, חזר בו העותר מהעתירה ,לאור עמדת המשיבה ובהמלצת בימ"ש. ההליך אותו מבקש כעת העותר, הינו הליך שלישי כנגד החלטת הוועדה מיום 05/06/17.

נימוקי הבקשה להארכת מועד אינם מצדיקים הארכת מועד.

2

בנוסף לכך, עומדת בפני העותר האפשרות לשוב ולפנות לוועדת השחרורים בתום חצי שנה ממועד ההחלטה ובלבד שיתקיימו התנאים להארכת מועד המפורטים בסעיף 19(5) לחוק שחרור על תנאי מעצר.

הבקשה נדחית. העתירה נמחקת.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.