פני

כב' השופט אהרון משניות

העותר

אהרון איטל (אסיר)

נגד

המשיב

 שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים

פסק דין

עניינה של עתירה זו בטענת העותר כי הוא מופלה לרעה, בהיותו שומר מצוות ושומר שבת, לעומת אסירים אחרים שאינם שומרי שבת, בכל הנוגע לשיחות טלפון במוצאי שבת.

העתירה הוגשה ביום 22.9.19, ובעת שהוגשה הוגדרה כדחופה, מפני שצאת השבת באותה תקופה של שעון קיץ, הייתה לאחר שעה 19:00. לפי מנהגו של העותר, שנ ג דבריו לפי שיטת רבנו תם, שצאת השבת היא כ-40 דקות לאחר צאת השבת הרגילה, כלשונו בסעיף 14 לעתירה, המשמעות היא שהגבלת זמן שיחות הטלפון באגף עד השעה 20:00, בהתאם לכללים הנהוגים באגף, משמעה למעשה מניעת אפשרות מהעותר לשוחח בטלפון במוצאי שבת.

לכן, הוריתי למשיב בהחלטת ביניים שניתנה ביום 10.10.19 לאפשר לעותר לפחות 90 דקות שיחה בכל מוצאי שבת ומוצאי חג, החל מצאת השבת או החג, וציינתי כי ראוי שאסירים שומרי שבת, לא יופלו לרעה בעניין זה לעומת אסירים שאינם שומרי שבת.

העותר ביקש עוד בעתירתו כי בימים שבהם מתנהל משפטו בערכאה הדיונית, בדרך כלל בימים שני וחמישי, שבהם הוא חוזר לאגף בשעה מאוחרת יחסית, באופן שלעיתים לא מתאפשר לו לשוחח בטלפון את מלוא זמן השעתיים שהוא זכאי לו, יתאפשר לו לשוחח בטלפון עד השעה 21:00.

בדיון ביום 27.11.19 הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה, בדומה להחלטת הביניים שניתנה, והצדדים בקשו שהות להידבר ביניהם ברוח ההצעה. נוכח זאת, הוריתי לצדדים לעדכן את בית המשפט בתוך 14 יום אודות תוצאות המגעים ביניהם.

המשיב מסר התייחסותו ביום 12.12.19, ונאמר בה כי כאשר השבת יוצאת לאחר שעת סגירת האגף, יתאפשר לעותר לשוחח בטלפון כשעה - שעה וחצי לאחר צאת השבת, על פי שיקול דעת מפקד הכלא, ובהתאם לשיקולי הביטחון באגף, ובימים שבהם העותר חוזר לאגף בתום יום דיונים במשפטו, חצי שעה לפני סגירת האגף, יתאפשר לו לשוחח בטלפון שעה נוספת לאחר סגירת האגף.

לעומת זאת, העותר מסר בהתייחסותו, שהוגשה ביום 30.12.19, כי תוספת הזמן שנמסרה בתגובת המשיב, עדיין יוצרת אפליה בין העותר ובין אסירים אחרים שאינם שומרי שבת, ואף בין כלא אשל, ובין בתי כלא אחרים, שבהם אסירי הפרדה רשאים לשוחח בטלפון עד זמן מאוחר יותר מהזמן שבו מאפשרים לאסירים לשוחח בטלפון באגף ההפרדה בכלא אשל. לכן, מבקש העותר כי יתאפשר לו לשוחח בטלפון בכל מוצאי שבת עד שעה 21:00, ובמועדים שבהם הוא חוזר מדיון הוכחות לאחר סגירת האגף, לאפשר לו שעה וחצי שיחה מרגע הגעה.

באשר לטענת האפליה, אציין כי לטעמי לא כל הבדל בתנאים בין בית סוהר אחד למשנהו פוגע בהכרח בעיקרון השוויון. זאת, מפני שלעיתים יש שוני בנסיבות בין מקומות שונים, שיכול להצדיק גם שוני בפרטים כאלה ואחרים. לכן, כל עוד העקרונות הבסיסיים נשמרים בכל המקומות, הבדל לא מהותי בפרט כזה או אחר, אין די בו כדי לבסס טענה של אפליה.

בכל אופן, עיון בתגובות הצדדים מלמד כי עמדותיהם אינן רחוקות מהצעת הפשרה שהציע בית המשפט, אף כי אינן זהות להצעה זו. בנסיבות הללו, אני סבור כי הצעת בית המשפט, אשר לפיה במקרים שבהם העותר יחזור לאגף לאחר שעת סגירת האגף, או כאשר השבת יוצאת לאחר שעה זו, יתאפשר לעותר לשוחח בטלפון 90 דקות מרגע הגעתו לאגף, או משעת צאת השבת, מאזנת כראוי בין האינטרסים השונים של זכויותיו של העותר מצד אחד, ושיקולי הסדר והביטחון באגף מצד שני.

נוכח האמור, אני מקבל את העתירה במובן זה שאני מורה למשיב לאפשר לעותר לשוחח בטלפון במשך 90 דקות, מרגע הגעתו לאגף לאחר יום דיונים בבית המשפט, או משעת צאת השבת, בימים שבהם האירועים הללו מתרחשים לאחר שעת סגירת האגף.

בכך מסתיים הטיפול בעתירה זו.

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.