1

לפני עתירת אסיר (להן: "המבקש") המלין על הפסקת טיפול רפואי וכנגד התנהלות קצין מודיעין במתקן הכליאה בו הוא מוחזק.

המבקש טוען בעתירתו כי במשך שנתיים היה מטופל בתחליף סם מסוג סבוקסון ואולם בעת האחרונה הופסק הטיפול מבלי שניתן למבקש כל הסבר. המבקש טען עוד בעתירתו כנגד התנהלות קצין מודיעין במתקן בו הוא מוחזק, אשר לטענתו מתעמר בו. מכאן העתירה.

המשיבים בתגובתם טענו כי החלטות הגורמים המקצועיים אצל המשיבים מבוססות על נוהל מערך הרפואה 04-2011 בדבר "טיפול באסירים/עצורים ע"י סבוקסון". ב"כ המשיבים טענה כי הסמכות לקביעת מתן טיפול רפואי הינם גורמי הרפואה השונים ביניהם, נרקולוג ורופא הכלא אשר קובעים את משך הטיפול, מינון הטיפול והפסקתו בעת הצורך. ב"כ המשיבים טענה כי במקרה כאן, הוחלט על הפחתת המינון ובהמשך על הפסקתו, אחר שהתברר כי המבקש מפר את ההסכם בדבר נטילת תחליף הסם באמצעות הברחות הסם.

2

לטענת המשיבים, המבקש פנה בהמשך לגורמים במתקן הכליאה בו הוא מוחזק וביקש לקבל טיפול בתחליף סם מסוג מתדון. בברור שנערך לצורך בחינת בקשתו נמצא כי המבקש עושה שימוש בסמים מסוג אופיאדים שלא במרשם רופא. אף על פי כן, התכנסה ועדה לבחינת מתן תחליף סם מסוג מתדון, בתומה הוחלט על התחלת טיפול במתדון, משולב בתוכנית להפחתת הטיפול הסימפטומטי הממכר. בנסיבות האמורות, נטען בתגובת המשיבים כי אין לבית המשפט סמכות להחליף את שיקול דעתם של גורמי הרפואה אצל המשיבים, והוסיפה כי משנבחנו כל השיקולים בעניינו של המבקש ומשלא נמצא כי נפל פגם בהחלטת הגורמים המקצועיים, יש להורות על מחיקת העתירה.

אשר לטענת המבקש בדבר התנהלות קצין מודיעין, טענו המשיבים כי דרך המלך בעניין זה היא לפעול לפי פקודת הנציבות 04.37.00 בדבר "הגשת תלונה על ידי אסיר ואופן הטיפול בה" בפני גופי ביקורת מתאימים לעניין זה ולא בדרך בה בחר העותר כאן. על כן עתרו המשיבים להורות על דחיית העתירה גם בעניין זה.

המבקש ציין בדיון כי בעקבות הטיפול במתדון החל לסבל מכאבים חמורים ובצקות בגפיים ואף הציג בפני בית המשפט את רגלו הימנית הנפוחה. בנוסף, סובל הוא מכאבים ומגבלות רפואיות נוספות אשר מפאת צנעת הפרט לא אפרטן כאן. המבקש טען עוד כי בעקבות החלפת מסבוקסון למתדון מצבו הנפשי אינו טוב ,על כן, ביקש להיוועץ ברופא אשר יבחן את השפעות המתדון על מצבו הרפואי והנפשי.

ב"כ המבקש הוסיפה בדיון כי הסבל אשר נגרם למבקש מצדיק העתרות לעתירתו ולכל הפחות להפנותו לרופא שיבחן את השפעת המתדון על מצבו הרפואי והנפשי.

ב"כ המשיבים חזרה בדיון על האמור בתגובתה והוסיפה כי ממידע מודיעיני עדכני עולה כי לחובת המבקש חומר מודיעיני שלילי עדכני רב וכי בצדק הופסק הטיפול בסבוקסון. עוד עלה כי המבקש היה מודע להפסקת הטיפול בסבוקסון והסיבות שהובילו לכך והסכים על התחלת הטיפול במתדון. אשר על כן, עתרה ב"כ המשיבים להורות על מחיקת העתירה.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים אשר צורפו אליהם ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

מבלי להפחית בחשיבות מצבו של העותר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הגורמים המקצועיים אצל המשיבים בקבלת ההחלטה על הפסקת הטיפול בסבוקסון. המבקש חתם על הסכם בעת שהחל בטיפול זה וכפי שנמצא, הפר אותו. הדבר נתמך גם במידע המודיעיני אשר הוצג בפניי. מעבר לכך, מקובלת עלי עמדת המשיבים כי החלטות מסוג דא מצויות בתחום שיקול הדעת המקצועי של הגורמים המקצועיים בלבד וכאמור, לא מצאתי כי נפל דופי בהחלטה.

3

אדרבה, עיון במסמכים השונים מלמד כי הגורמים המקצועיים אצל המשיבים מעודכנים בדבר מצבו בטחונו ושלומו הרפואי והנפשי של המבקש ופועלים בשיתוף פעולה כדי להעניק למבקש טיפול טוב וראוי בהתאם לנסיבות וחרף המידע המצוי בעניינו ביחס לסמים.

אשר לסעד הנוסף אשר התבקש בעתירה בדבר התנהלות לא ראויה של קצין מודיעין במתקן הכליאה בו מוחזק המבקש, אף שהמבקש לא התייחס לכך ודומה כי זנח טענה זו בדיון, אבהיר, מעבר לצורך, כי טענות כאלו יש להעלות בערוץ המנהלי הקבוע לכך ולא במסגרת עתירת אסיר.

בנסיבות המנויות לעיל אני מורה על דחיית העתירה על שני סעדיה.

בשולי החלטתי זו, לאור מצבו הרפואי של המבקש, בעיקר טענתו לנפיחות ברגלו אשר הופיעה לפתע מאז החל שימוש במתדון, אבקש להפנות את תשומת לב רופא שב"ס לכך, על מנת שייבחן מצבו של העותר ועל מנת שככל שנדרש, תיבחן חלופת סם אחרת.

המזכירות תמציא את פסק הדין לעותר בעצמו ולב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.