1

בפני עתירת אסיר המבקש להורות למשיבה לשלבו בטיפול ייעודי לעברייני מרמה, לאחר שוועדת השחרורים דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי, בהעדר טיפול ייעודי אפקטיבי.

העותר מבקש, במסגרת העתירה, להחליף את העו"ס המטפלת בו משום שלא העניקה לו את הטיפול המתאים ולא ניצלה את תקופת שהותו בכלא בכדי לקדם אותו מבחינה טיפולית.

העותר מציין כי מאז שסיים את הטיפול ב"קבוצת מרמה ראשונית", לפני כ- 6 חודשים, לא הוענק לו כל טיפול.

כתב התשובה

המשיבה מפנה להתייחסות גורמי הטיפול לטענות שבעתירה. על פי ההתייחסות, לעותר ניתנה בעבר הזדמנות להשתלב בטיפול, אך הוא לא ניצל זאת, וכעת הוא "מתעורר" בעקבות החלטת וועדת השחרורים.

טיב ואופי הטיפול הסוציאלי/השיקומי נקבע על ידי הגורמים המוסמכים בשב"ס ולא על ידי האסיר כאילו היתה "תכנית כבקשתך".

דיון

2

ראש תחום טו"ש בכלא חרמון מפרטת במכתבה את יחסו של העותר לעבירות שביצע - עבירות מרמה ועבירות כלכליות. הוא מודה בביצוע העבירות, אך מתקשה לקחת אחריות מלאה על הנסיבות והרקע לביצוען' לצד ההבנה שמביע על כך שעליו לשאת בתוצאות מעשיו וההרתעה שחווה מהמאסר, הוא אינו רואה עצמו כאדם הזקוק לעזרה בתחום המרמה ולא רואה בעייתיות בהתנהלותו כיום. עמדות אלה מצביעות כי האסיר יתקשה לזהות מצבי סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד וכי הוא לא מבין את משמעות הפגיעה והנזק שעבירותיו הסבו.

גורמי הטיפול סבורים כי העותר זקוק לטיפול מעמיק בכדי ליצור שינוי לאורך זמן. בבסיס השינוי נדרש להבין את משמעות וחומרת העבירות, שלב שהאסיר טרם הפנים, ולכן נדרש המשך טיפול. הדברים הובהרו לעותר על ידי נציג רש"א שנפגש עמו ולכן דחתה רש"א הכנת תכנית בעבורו, עד שישלים את הטיפול הנדרש, אך האסיר ביקש' למרות זאת' להביא את עניינו בפני וועדת השחרורים. הוצע לאסיר המשך טיפול, האסיר התקשה להתחייב. כעת לאחר שקלול צרכיו ולאחר שהביע את הסכמתו להמשך טיפול והמענים הקיימים הוחלט כי ישתלב בקבוצה שתסייע לו להביא את סיפורו האישי ובעיקר את מאפייני המרמה בחייו ובעבירותיו.

נספח נוסף לכתב התשובה הוא מכתבו של ס.מפקד ביס"ר חרמון ששוחח עם האסיר מס' פעמים. מסיפור חיי האסיר ניתן ללמוד על מאפייני התנהלותו. בהליך הטיפולי בלטה העובדה כי הוא אינו מביע רגשות ומתקשה להירתם באופן מלא וכנה. מנסה לתעל את התהליך ואת דרישותיו באמצעות שביעות רצונו מהטיפולים שקיבל מהיחס של העו"ס. הוא מכוון באופן ברור לוועדת השחרורים ולא לטיפול עצמי כנה.

שיקול הדעת לגבי שיקומו של האסיר נתון לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים.

סעיף 11(3) לפקודת בתי הסוהר, קובע כי אסיר ישולב בפעילויות שיקום ככל שיימצא מתאים לכך, במועד, בהיקף ובתנאים כפי שייקבעו בתקנות ובפקודות השירות.

פקנ"צ 04.54.02 קובעת ומפרטת את מסגרת השיקום של האסירים, בהתאם להוראות תקנות 52-60 לתקנות בתי הסוהר.

במסגרת הפקודות נקבעו קריטריונים למיון אסירים לצורך שיקום, מהם תפקודים התנהגותיים ומהם תפקודים טיפוליים.

החלטת הגורם המוסמך בדבר הטיפול נראית בעיני סבירה.

3

לא מצאתי מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה.

העתירה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.