1

בפני עתירת עובד שירות נגד החלטה מנהלית של קצין בית הסוהר המוסמך (מפקד מחוז הצפון) מיום 7/6/16 בדבר הפסקת עבודות השירות שמרצה העותר.

נימוקי העתירה :

·        במסגרת הליך בתיק 6455/10/15 נגזרו על העותר 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות אותם היה עליו לרצות החל מיום 6/3/16.

·        העותר החל בביצוע עבודות השירות כנדרש ממנו, אך לאחר חודש ימים הוא נתקל בעובדי שירות אחרים שהציקו לו ואף איימו עליו במהלך עבודתו. הוא דיווח על כך לממונה, אך זה התעלם מתלונתו והורה לו להמשיך להתייצב לביצוע עבודות השירות.

·        העותר פנה בכתב לממונה עליו בבקשה לעבור למקום אחר והממונה הבטיח כי יעביר אותו.

·        העותר זומן לבירור שם חזר והעלה את בקשתו וטענותיו. במעמד הבירור זומן העותר לשימוע ליום 25/5/16.

·        במועד שנקבע לשימוע לא יכול היה העותר להתייצב בשל מחלה כרונית ממנה הוא סובל המתעוררת בדרך כלל בתקופת האביב. העותר הציג אישור רפואי בדבר מחלה ביום 25/5/16.

2

כתב התשובה :

·        במסגרת גזר הדין הופעל מאסר קודם שנגזר על העותר ושאותו יכול היה לרצות בדרך של עבודות שירות, לאחר שהאפשרות לריצוי המאסר הקודם בוטלה בהחלטה שיפוטית משום שהעותר ביצע עבירה נוספת במהלך ביצוע עבודות השירות. בית המשפט הורה כי עונשי המאסר ירוצו בחופף. (כמו כן, הופעל מאסר על תנאי נוסף).

·        העותר נהג להעדר מעבודתו כבר במהלך חודש מרץ. בעקבות היעדרויות, זומן העותר לשיחת בירור שנערכה ביום 30/3/16. בשיחת הבירור טען כי לא התייצב כי היה חולה והציג אישור מחלה לגבי 4 ימי היעדרות בלבד.

בתום שיחת הבירור הוזהר העותר והובהר לו כי עליו לחזור לעבודה.

·        חרף שיחת הבירור המשיך העותר להעדר מהעבודה, ללא רשות. החל מחודש מאפריל חדל מלהתייצב לעבודה.

ביום 8/5/16 זומן העותר בשנית לשיחת בירור. במהלך השיחה נתן העותר נימוק אחר להיעדרותו. הפעם טען כי הסיבה להיעדרותו הינה מצבו הכלכלי שאינו טוב. בתום הבירור הוזהר העותר שוב ובאותה הזדמנות הוא זומן לשימוע. ההזמנה לשימוע נמסרה לו והוא אישר בחתימתו את ההזמנה.

על אף שיחת הבירור השנייה ולמרות שנקבע לו תאריך לשימוע, המשיך העותר להיעדר מהעבודה, ניתק כל קשר ולא התייצב לשימוע, לא השיב לטלפונים. משכך, נערך השימוע בהעדרו והומלץ על הפסקה מנהלית. מפקד המחוז קיבל את ההמלצה והורה, ביום 7/6/16, בהחלטה מנהלית על הפסקת עבודות השירות.

·        המשיב טוען כי העותר התעלם לחלוטין ואף זלזל בהוראות הממונה. ניתנו לו שתי הזדמנויות לתקן את דרכיו, אך הוא לא השכיל לנצלן.

·        בעקבות טענות העותר בעתירה בדבר התנכלות מצד עו"ש אחרים נערך בירור עם האחראי הממונה. הבירור העלה כי העותר לא העלה כל טענה כזו או טענה דומה, לא בפני האחראי או הממונה ולא בפני המעסיק.

דיון :

3

מסגרת הדיון היא שאין בית המשפט שם עצמו במקום הרשות המנהלית המוסמכת ובכלל זה נציב בית הסוהר, ככל ששיקול דעתם איננו חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות. עיקר הביקורת השיפוטית עניינו תקינות ההליך. בית המשפט שואל את עצמו האם הרשות המנהלית שקלה את השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, ללא אפליה או משוא פנים והאם ההחלטה התקבלה במסגרת סמכותה של הרשות המנהלית.

הסמכות להפקיע את עבודות השירות ניתנה בדין לנציב שירות בתי הסוהר או קצין בדרגת גונדר שהוסמך לכך.

סעיף 51ט לחוק, הסדיר את אופן הפעלת סמכותו המנהלית של הנציב להפקיע את עבודות השירות, בהתקיים אחת מהעילות הסטטוטוריות שנקבעו. אותן עילות מייצגות מצבים בהם העובד איננו עונה, בהתנהגותו והתנהלותו במהלך ביצוע עבודות השרות, לאמות המידה הנדרשות מעובד שרות, באופן שתכלית עבודות השירות מסוכלת. או אז נדרש לכוון את העבריין למסלול העונשי הרגיל, תוך התחשבות בתקופה אותה ריצה בעבודות שירות עד למועד ההפקעה (ראה רע"ב 426/06 נאסר חווא נ' שב"ס, מפי כב' השופטת פרוקצ'ה).

ענישה של הטלת מאסר בעבודות שירות, נתפסת כפריבילגיה המוענקת לנאשם. על הנאשם נגזר עונש מאסר והוא "מתוייג" כמי שנדון למאסר, אלא שניתנת לו אופציה לרצות את מאסרו בתנאים פתוחים של חיים במסגרת חופשית ועבודות שירות במקום ריצוי מאסר בכלא.

פריבילגיה זו אינה מוקנית לנאשם באורח מוחלט ובלתי מותנה. היפוכו של דבר - היא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה.

נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל על עצמו עול אחריות הנלווה למסלול עונשי זה ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים.

מאחר ומדובר בפריבילגיה ולא בזכות מוקנית, הטיל המחוקק על הרשות המנהלית את האחריות לבדיקת מידת עמידתו של הנאשם בתנאים ובחובות המזכים אותו להמשיך בעבודות השירות.

בית המשפט איננו עורך "שימוע נוסף", אלא אך בוחן אם ההחלטה עמדה באמות המידה ובתנאים המחייבים החלטה מנהלית.

בטרם החלטה מנהלית על הפסקת עבודות שירות יש ליתן לעובד השירות "הזדמנות לטעון את טענותיו", כהוראת סעיף 51ט(א) לחוק העונשין.

4

מתן הזדמנות, אין פירושה שהקצין המוסמך איננו רשאי להורות על הפסקת עבודות שירות אלא אם כן התייצב עובד השירות בפועל בפניו.

במקרה כאן, ניתנה לעותר הזדמנות לטעון את טענותיו, אך הוא בחר להתעלם ולהעלם.

העותר נדון לעונש מאסר לאחר שהורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה שיפוטית ונהיגה ללא ביטוח, ללא רישיון ובקלות ראש. עונשו נגזר במסגרת הסדר טיעון.

הנימוק לזימון לבירור הראשון היה :

"העו"ש נעדר כמה ימים למרות שהמעסיק ביקש ממנו שיש לו המון עבודה ולא רוצה היעדרויות מאף אחד".

תגובת העו"ש :

"היאתי (כנראה "חליתי") והנה אישור המחלה. אני תמיד מגיע בזמן"

בתגובתו לא טען העו"ש דבר בעניין התנכלות או איומים מצד עו"ש אחרים, זאת בניגוד לטענת ב"כ העותר בעתירה ובדיון, לפיה שב והעלה העותר את טענותיו בדבר התנכלות גם במסגרת שיחת הבירור שנערכה לו.

ההחלטה בתום הבירור :

"הסברתי לעו"ש שצריך להיות 10 עם המעסיק ללא היעדרויות וללא איחורים... וכל בעיה רק ממני או מהמעסיק. אזהרה ומתן הזדמנות נוספת תקינה לעבודה".

העותר הציג אישור מחלה ל - 4 ימים בלבד - 25/3 עד 28/3 למרות שנעדר ימים רבים יותר, כמפורט בכרטיס הנוכחות שצורף כנספח לתגובה.

בשיחת הבירור השנייה מיום 8/5/16, נרשם הנימוק לבירור :

"העו"ש לא מגיע בכלל לעבודה לא מתקשר ולא מעדכן".

דברי העו"ש :

"העו"ש טוען שהוא במצב כלכלי לא טוב אין לו כסף לאכול".

במסגרת ההחלטה בתום שיחת הבירור הוסברו לעותר חובותיו והוא זומן לשימוע.

העו"ש חתם על פרוטוקול שיחת הבירור וכן על טופס ההזמנה לשימוע, שם צוינו הנימוקים לזימון לשימוע.

5

בטופס השימוע פורטו העילות לקיום השימוע, העובדות והנימוקים. כמו כן, נומקה ההחלטה להמליץ על הפסקת עבודות השירות, כנדרש. המלצה זו אומצה על ידי הקצין הממונה המוסמך שהורה על הפסקת עבודות השירות.

רק בדיון העלה העותר טענות בדבר מצב בריאותו כפי שטען בדיון, מצב בריאותי המונע ממנו, לכאורה, לבצע עבודות שירות ומנע ממנו להתייצב לשימוע - טענות הנוגדות את הצהרתו בפני הממונה על עבודות השירות כי הוא מסוגל מבחינה רפואית לבצע את עבודות השירות.

הטענה בדבר התנכלות הועלתה רק בעתירה ולא בשום הזדמנות קודמת.

באשר לאי ההתייצבות לשימוע, העותר ניתק מגע כשהיה ידוע לו כבר המועד לשימוע וקיבל לידיו את הזימון.

העותר לא הודיע שלא יוכל להתייצב לא לפני השימוע, לא ביום השימוע וגם לא לאחר השימוע, גם לא לאחר ההחלטה המנהלית בדבר הפסקת עבודות השירות.

האישור שהציג ב"כ העותר במהלך הדיון לגבי חופשת מחלה למשך יומיים 25-26/5 הינו אישור הנושא תאריך 26/5/16 למרות שהשימוע נערך ביום 25/5/16.

רק בעתירה שהוגשה ביום 21/6/16 העלה העותר את הטענות החדשות בדבר התנכלות מצד עו"ש ובדבר מצבו הבריאותי שמנע ממנו התייצבות לשימוע ושלא אפשר לו לבצע את עבודות השירות.

בנסיבות האמורות לא מצאתי פגם בהליך השימוע המצדיק התערבות שיפוטית. לעותר ניתנו יותר מהזדמנות אחת לתקן את התנהלותו. הוא נעדר ללא הצדקה מעבודות השירות בתירוצים שונים, פעם טען שהיה חולה תוך שהוא מציג אישור מחלה רק לגבי חלק מהימים, ופעם טען שהנימוק להיעדרויות הוא קשיים כלכליים ובעתירה טען לנימוקים אחרים.

משלא ניצל העותר את ההזדמנויות, לא התייצב לשימוע שאליו הוזמן, לא פנה בסמוך לשימוע, לפני, במהלך או אחרי השימוע, לא השיב לטלפונים וניתק מגע, אין לו להלין אלא על עצמו. השימוע נערך כדין. העילות להפסקת עבודות השירות הינן בהתאם להוראות חוק העונשין, סעיף 51ט. לא נפל פגם בהליך.

העתירה נדחית.

העותר יתייצב בבית מעצר קישון ביום 19/10/16 שעה 09:00 על מנת לרצות את יתרת תקופת המאסר שעליו לרצות בעקבות ההפקעה, לפי חישוב שיעביר הממונה על עבודות השירות.

6

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.