1

בפני עתירת אסיר הטוען כי במהלך אירוע בו פרצה שריפה באגף 10, בו שוהים אסירים ביטחוניים, הוא הותקף על ידי אנשי שב"ס שהחליטו לכבול אותו למרות שלא פעל ולא גילה שום התנגדות, הוא נאלץ לרכון לרצפה כשידיו כבולות לאחור, היכו אותו למרות שביקש שירפו ממנו ולמרות שיש לו בעיות רפואיות - פלטינות ברגל בשל פציעה ישנה.

העותר מבקש להעניש את הסוהרים וגם את אנשי המרפאה שלא התחשבו במצבו.

המשיבה מבקשת להורות על סילוק העתירה על הסף משום שנושא העתירה אינו מהנושאים שבהם מוסמך בית המשפט המנהלי לדון, מכח סעיף 62ב לפקודת בתי הסוהר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבור שהמשיבה צודקת בעמדתה.

הליך בירור תלונות נגד סוהרים מוסדר בפקנ"צ 02.10.00.

על פי הוראות פקנ"צ 04.37.00 רשאי אסיר לפנות בתלונה לכל אחד מאלה :

1) מפקד בית הסוהר והנציב.

2

2) משטרת ישראל/יאח"ס.

3) למבקר המשרד לביטחון פנים.

4) לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה.

כאשר מוגשת תלונה למפקד בית הסוהר ולנציב, קובע סעיף 3.ד לפקנ"צ כי במקרים בהם נראה למפקד כי האירוע נשוא התלונה הינו בעל אופי פלילי, תטופל התלונה בהתאם לאמור בפקנ"צ 01.10.00 - "רשויות בדיקה".

פקנ"צ 04.37.00 מפרטת את אופן הגשת התלונה למשטרה/יאח"ס ונסמכת על הוראת סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 הקובע : "כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה". הסעיף חל גם לגבי אסיר המבקש להתלונן.

סעיף 4ג לפקנ"צ קובע :

"ביקש האסיר להתלונן נגד סוהר, יוזמן חוקר יאח"ס".

פקנ"צ 02.10.00 עוסק בטיפול בעבירות פליליות של סוהרים. הפקודה מסדירה את דרכי הטיפול בחשדות לביצוע עבירות פליליות והגדרת תחומי הפעילות בין הגורמים המטפלים.

בית המשפט המנהלי איננו גוף חוקר ואיננו שומע, ככלל, ראיות. הוא איננו ערכאה פלילית ואיננו גוזר עונשים.

נושא העתירה הינו ביצוע עבירות, לכאורה, על ידי סוהרים.

בפני העותר עומדת האפשרות להגיש תלונה בהתאם להוראות הפקנ"צ הרלוונטיות.

לפיכך, אני מורה על מחיקת העתירה.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.