1

            העותר מבקש כי יתאפשר לו להכניס לבית הסוהר שמיכת פוך - בין באמצעות ביקור בין באמצעות "רכש חוץ" - וזאת חלף שמיכה שהייתה ברשותו , שוגרה לכביסה ולא הותר לו לקבלה חזרה (בדיון נטען שהשמיכה ניזוקה בעת שהייתה בחזקת שב"ס).

            אין בידי להיעתר למבוקש. ראשית יש לציין כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, שלוש שנים לאחר האובדן הנטען. מעבר לכך, הפריט הנדון אינו מנוי ברשימת הפריטים המותרים בהחזקה לפי הפקודות (מותרת שמיכת צמר), וממילא אין לומר כי נפל פגם של חוסר סבירות בהחלטת המשיב שלא לאפשר הכנסתו של פריט זה. אך מובן כי בכגון דא יש להקפיד גם על שוויון בין האסירים, ואף-זו סיבה להקפיד על קיום הוראות הפקודה.

אמת, לעיתים עשוי בית המשפט לאפשר החזקת ציוד אסור בהחזקה, בנימוק שהפריט הוחזק - באישור - באופן רציף למשך תקופה לא מבוטלת. עם זאת, לא הוכח כי חריג זה חל במקרה דנן. מעיון בעתירה אין ללמוד כיצד מלכתחילה קיבל לידיו העותר את שמיכת הפוך, וכמה זמן החזיקהּ בידיו; כמו-כן לא הוצגו מסמכים המלמדים שהדבר נעשה באישור; ומעבר לכל אלה, כל טענה בדבר רציפות ההחזקה מאבדת מעוקצהּ במקום שבו העתירה מוגשת שלוש שנים לאחר שהחפץ אינו בידיו של העותר.

2

לאור האמור - העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' כסלו תשפ"א, 18 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.