1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") להורות על שילובו בטיפול ייעודי במתקן כליאה אחר.

המבקש טוען כי קיבל תשובה שלילית לבקשתו אחר שקרוב משפחה שלו פנה, ללא ידיעתו, אל אביה של עו"ס במתקן הכליאה בו הוא מוחזק וביקש שיעביר לה מסר כי תשמור על המבקש. המבקש טוען כי המסר שהועבר לעו"ס לא היה ביוזמתו ואף לא בידיעתו ועל כן מבקש הוא להיעתר לבקשתו ולא לזקוף לחובתו את אותו מסר שאין לו כל מעורבות בהעברתו. המבקש טען כי מאסרו היווה נקודת מפנה בחייו והוא מבקש לנצל את תקופת מאסרו על מנת לחולל בחייו שינוי מהותי. מכאן עתירתו.

המשיבים טוענים כי ההחלטה, אשר התקבלה בעניינו של המבקש, המבוססת על חוות דעתם של גורמי המודיעין, היא סבירה, לא נפל בה פגם ואין הצדקה להתערב בה רק משום פנייתו של העותר לבית המשפט. המשיבים טענו כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים אלא בוחן באופן ביקורתי את סבירותה וכאן, כך לשיטת המשיבים, אין כל רבב, על כן עתרו להורות על מחיקת העתירה.

אחר שעיינתי בכתבי הטענות ואחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

בפניי הוצג המידע המודיעיני הנוגע למבקש, לרבות זה המוזכר בעתירתו. מבלי להכביר מילים ואף אם לא היתה למבקש יד בפנייה בעניינו אל אותה עובדת שב"ס, לא מצאתי פסול בהחלטת המשיבים שאין מקום לאפשר לו לעבור לאותה מחלקה שבה היא משמשת עו"ס יחידה.

הקושי בכך הוא ברור ודומה כי זוהי התוצאה הסבירה. יתרה מכך, למבקש אף הוצעה חלופה טיפולית בכלא "דקל", חלופה אשר נדחתה על ידו.

2

במצב דברים זה, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המשיבים. בנסיבות הקיימות לא ניתן לומר כי ההחלטה הינה בלתי סבירה.

על כן אני מורה על דחיית העתירה.

פסק הדין יועבר לב"כ הצדדים ולעותר בעצמו.

ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"א, 28 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.