1

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד שרון לינדר

ב"כ המשיב 2 עו"ד נטלי חגי

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר מרצה 3.5 שנות מאסר בגין שוד בנסיבות מחמירות של מתדלק בתחנת דלק בצירוף 31 ימי מאסר בגין אי תשלום קנס והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התוכנית הטיפולית של רש"א, לרבות איזוק אלקטרוני.

2

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי החלטת הוועדה איננה סבירה שכן היא זקפה לחובתו את עברו הפלילי מהיותו נער, את העובדה שלא שולב בהליך טיפולי בכלא למרות שפנתה מספר פעמים לקצינת האסירים ונענתה כי לא ניתן לשלב אותו בהליך כזה בשל יתרת מאסר קצרה בהתחשב בעובדה שהוא מבקש להשתחרר על תנאי.

כמו כן טוענת ב"כ העותר כי לא ניתן לזקוף לחובת העותר את העובדה שאינו יוצא לחופשות שכן רק לאחרונה יחסית הוא הוגדר כאסיר רגיל ולא כאסיר אלמ"ב וטרם הספיק לצאת לחופשות.

עוד טוענת ב"כ העותר כי שגתה הוועדה כאשר לא קיבלה את תוכנית רש"א השנייה לפיה אין צורך לשלב את העותר בהוסטל, כפי שקבעה בתוכנית הראשונה חודש לפני כן, אלא די בכך שישתלב בשיחות פרטניות, בעבודה, במגורים בבית אמו באיזוק אלקטרוני ובתנאים אחרים הקבועים בסעיף 13 לחוק שחרור על תנאי.

ב"כ העותר עומדת על כך כי מדובר בבחור צעיר מאוד, בן 24, שזה מאסרו הראשון, אשר מהווה גורם מרתיע עבורו והתנהגותו במהלך מאסרו היא תקינה בדרך כלל.

ב"כ המשיב טוענת בכתב התשובה ובטיעוניה בפנינו כי נסיבות ביצוע העבירות נושא מאסרו של העותר ועברו הפלילי, למרות גילו הצעיר, מלמדים על מסוכנותו, הוא עזב על דעת עצמו קהילות טיפוליות לגמילה מסמים אליהן נשלח, לאור דברי הגורמים המטפלים בעותר הוא בעל רקע של התמכרות לסמים ואלכוהול אך הוא מכחיש את הרקע ההתמכרותי ולא הביע נזקקות לטיפול בתחום זה, גם לא בפני רש"א.

באשר להתייחסותו של העותר לעבירה נושא מאסרו, כותבים גורמי הטיפול שהוא אמנם הודה בביצועה, אך קיימת לו הבנה חלקית בלבד לעוצמת הפגיעה במתדלק.

ב"כ המשיב טוענת כי אין להלין על שב"ס שלא שילב את העותר בהליך טיפולי קודם לפניותיה של באת כוחו שכן הוא היה נתון באגף סגור, אליו הועבר מאגף פתוח, בשל התנהגותו השלילית, כפי שבאה לביטוי בעבירות המשמעת שעבר ובמידעים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו.

3

ב"כ המשיב מביעה תמיהה על השינוי בעמדת רש"א כאשר לקראת הוועדה שהתכנסה בתחילת חודש מאי 2016 הייתה סבורה שלכל היותר ניתן לשחרר את העותר על תנאי אם ישתלב בהוסטל אך בדו"ח רש"א מיום 2.6.16 הגישה תוכנית לפיה העותר ישתלב בשיחות פרטניות, יעבוד במקום תעסוקה, יאזק באיזוק אלקטרוני וישוב להתגורר בבית אמו.

אף אנו, כמו ב"כ המשיב, תמהים על השינוי שחל בעמדת רש"א, גם אם לא ניתן לשלב את העותר בהוסטל, שכן מדו"ח רש"א מיום 7.5.16 עולה כי היא התרשמה שהעותר הוא בעל אישיות בלתי מגובשת עם בעיות התנהגות מוקדמות המעורב בפלילים מגיל צעיר, בעל רקע התמכרותי לסמים ואלכוהול בלא ניסיונות גמילה משמעותיים, הוא ממזער מחומרת המעשה ומתקשה לגלות אמפתיה לקורבן כאמור לעיל.

רש"א סברה כי אמנם העותר יוכל להירתם מטיפול אינטנסיבי אך עליו לעשות כן במהלך מאסרו ולאחר מכן יופנה לבדיקת התאמתו לשילוב בהוסטל התורני.

גם אם ניתן היה להבין מהחלטת הוועדה מחודש מאי 2016 שעל רש"א להכין תוכנית שאיננה משלבת את העותר בהוסטל, כטענת ב"כ העותר, הרי לא מובן השינוי בעמדת רש"א ואין בהבנתה את עמדת הוועדה כדי להצדיק שינוי זה.

הוועדה שהחלטתה היא נושא העתירה לא התעלמה מכל הנתונים החיוביים של העותר אך כי יש לזקוף לחובתו את עברו הפלילי מהיותו קטין, את חוסר שיתוף הפעולה עם גורמי הגמילה מסמים, את סירובו להשתלב בקבוצות טיפוליות ואת העובדה שלא ניתן לבחון את מסוכנותו, ולו לטווח הקצר, מאחר ואינו יוצא לחופשות.

אנו תמימי דעים עם הוועדה כי תוכנית רש"א החדשה לא עונה על צורכי העותר ואין בה כדי להפיג את מסוכנותו ומשכך צדקה הוועדה כאשר דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי.

זאת בנוסף לעובדה שלחובתו של העותר עבירות משמעת והמידעים החסויים מלמדים על המשך מערובותו בסמים ועל התנהגותו התוקפנית כלפי אחר.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

4