1

1.         העותר 1 מרצה 21 שנות מאסר בגין רצח והעותר 2 מרצה מאסר עולם בגין רצח שביצעו בהיותם קטינים והם אסירים ביטחוניים שמוגדרים כסג"ב והתראה.

2.         העותרים מלינים על החלטת המשיב להעבירם לאגף אג"ד בכלא רימונים, שכן, לטענתם, העברתם תפגע במצבם הנפשי ובסדר היום אליהם כבר התרגלו באגף התורני בכלא איילון.

2

3.         ב"כ העותרים טוענים שהעברת העותרים לא נדרשת בגלל נימוקים שקשורים בהם אלא בשל אסיר אחר שנמצא בכלא רימונים, שהעברתו לכלא איילון נדרשת מנימוקים שקשורים בו. מאחר והעותרים לא יכולים לשהות במחיצתו, הוחלט להעבירם לכלא רימונים.

4.         טענת ב"כ העותרים נתמכת בחלקה בחווה"ד השמורה של המשיב שהוצגה בפניי אך המשיב טוען, בהסתמך על מידעים חסויים שהוצגו בפניי, שהעברת העותרים נדרשת על מנת לשמור עליהם ולמנוע השלכות שליליות כלפיהם.

5.         גם אם העברת העותרים לכלא רימונים נדרשת על מנת לאפשר את העברתו של אסיר אחר, שנדרשת מנימוקים שקשורים בו, אין בכך כדי לקבוע שההחלטה על העברתם היא לא סבירה שכן הם לא יכולים לשהות במחיצתו.

            כך הם פני הדברים לאור ההלכה הפסוקה לפיה אסיר אינו זכאי לקבוע את מקום החזקתו במאסר (ראה החלטתו של כב' השופט דנציגר ברע"פ 1862/15 מהרבנד נ' שב"ס, ניתנה ביום 26.3.15, סעיף 11 להחלטה).

6.         עיון במידעים ובמסמכים החסויים שהוצגו בפניי מעלה שרובם אמנם מתייחסים לאסיר שנמצא בכלא רימונים והעברתו מתבקשת לכלא איילון אך יש באמור במסמך 301, שמתייחס לשני העותרים, כדי להצדיק את העברתם לכלא רימונים על מנת לאפשר את העברתו של האסיר האחר לכלא איילון.

7.         לאור כל האמור לעיל, ומבלי להקל ראש בנימוקי העותרים להישאר בכלא איילון, אני דוחה את העתירות ומבטל את הצווים שאוסרים על העברתם.

ניתנה היום, יג' אדר ב' תשע"ו, 23 מרץ 2016, במעמד ב"כ הצדדים.

3