1

 בפני כב' סגן הנשיא, השופט רון שפירא

בפני עתירת אסיר במסגרתה מבוקש ליתן צו המורה למשיב לשלב את העותר בסבב חופשות.

העותר, בן 30, מרצה מאסרו השני למשך שנתיים בגין התפרצות לבית עסק/מוסדות, גניבות אחרות, הכשלה או העלבת עובד ציבור, איומים ותקיפת שוטרים. את העבירות ביצע תחת השפעת אלכוהול והינו מדווח על שימוש לרעה באלכוהול שהחריף לפני כשבע שנים לאחר מות ארוסתו בתאונת דרכים. לכן שולב בהליך טיפולי לגמילה מהתמכרויות בכלא חרמון.

העותר טוען כי שיתף פעולה עם ההליך הטיפולי, אך בשל התנכלות גורמים בבית סוהר חרמון ההליך הופסק והוא הועבר לכלא כרמל. נטען כי מתנכלים לו בגלל שתבע סכום פיצוי על כך שקיבל מכה בבית הסוהר ובגלל שעמד על זכויותיו לקבל פיצוי. נטען כי אין לעותר עבירות משמעת והוא משתף פעולה בצורה הטובה ביותר.

2

המשיב טוען כי גורמי הטיפול התנגדו ליציאתו של העותר לחופשות לאור העדר שיתוף פעולה מצדו. נטען כי במאסרו הנוכחי שולב העותר במחלקת גמילה בבית סוהר חרמון. במהלך שהותו לא עמד בכללי המחלקה, סירב לצאת לפעילויות ולא כיבד את הנחיות צוות המחלקה. גורמי הטיפול התרשמו כי הינו מרוכז בעצמו ובצרכיו ולא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ולכן הוחלט להרחיקו מהטיפול. העותר התקבל לבית סוהר כרמל בתאריך 8.12.16. עם קבלתו הוצע לו לבחון השתלבות בפרויקט גמילה קצר מועד - חדר ל"ב. הוא סירב בטענה כי מעוניין לעלות לוועדת שחרורים. בתאריך 5.1.17 הופגש בשנית עם נציגת רש"א שביקשה להתייעץ בעניינו, אך העותר החליט שלא להמתין לגיבוש החלטה בעניינו וביקש לעלות לדיון בוועדת שחרורים עם תכנית. עניינו נדון ע"י וועדת שחרורים בתאריך 15.1.17 ובקשתו לשחרור מוקדם נדחתה. נטען כי לאור יתרת מאסרו הקצרה בשלב זה לא ניתן להציע לו להשתלב בפרויקט ל"ב כפי שהוצע לו עם הגעתו. ניתן יהיה לשלבו בקבוצת הכנה לגמילה אך קבוצה זו אינה מספקת מענה הולם לצרכיו. נטען כי בנסיבות אלה ההחלטה שלא להוציאו לחופשה היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

מהחומר שהוצג לפני עולה כי לעותר ניתנו מספר הזדמנויות להשתלב בהליך טיפולי, אך הוא סירב לכך. בהליך הטיפולי שבו שולב לא עמד העותר בכללים ולא כיבד את הנחיות הצוות. גם לאחר מכן, כאשר הוצעו לו אפשרויות טיפול הוא סירב ולא השכיל לנצל את ההזדמנויות שהוצעו לו. התנהלותו של העותר וקשייו להתמיד הם שהביאו להרחקתו מכלא חרמון ולהפסקת ההליך הטיפולי. לא מצאתי בסיס לטענות העותר כי גורמים מטעם המשיב מנסים להתנכל לו וכי על רקע זה הורחק מכלא חרמון, וזאת רק משום שבחר לנצל את זכותו לתבוע את נזקו בגין פציעה שנגרמה לו.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני דוחה את העתירה שכן לא נפל בהחלטה פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט. יחד עם זאת, כפי שהצהיר המשיב, יוכל העותר להשתלב בקבוצת הכנה לגמילה ורצוי שינצל הזדמנות זאת וישתלב בכל קבוצה שעשויה לסייע לו להתמודד עם בעיות ההתמכרות.

למעלה מן הצורך יובהר כי אין בכל האמור כדי להביע עמדה בכל הנוגע לתביעה שהגיש העותר, לדבריו, כנגד שב"ס.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות שב"ס.