1

בפניי עתירת אסיר המבקש להורות למשיבה לאפשר לו, באופן חריג, לאור נסיבותיו, לחדש את דרכונו.

העותר טוען שמדובר בסוגיה עקרונית. העותר מרצה עונש מאסר בישראל, תלוי ועומד נגדו עונש מאסר של מספר שנים בהולנד. עם סיום מאסרו בארץ הוא אמור להיות מוסגר להולנד לצורך ריצוי המאסר שהוטל עליו. העותר טוען, כי לכשתסתיים תקופת מאסרו בהולנד זכותו כאדם חופשי לצאת את הולנד לכל יעד בו חפצה נפשו, אלא שדרכונו אינו בתוקף ולפיכך, בתום ריצוי תקופת מאסרו בהולנד, ייכפה עליו לצאת את הולנד לישראל בלבד באמצעות תעודת מעבר, ככל שלא יהיה בידו דרכון בתוקף.

בהמשך הגיש העותר בקשה לצירוף משיבים נוספים - המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים וכן רשות האוכלוסין וההגירה - כמשיבים לעתירה.

המשיבה, באמצעות פרקליטות מחוז צפון, הגישה בקשה להורות על דחיית הבקשה לצירוף משיבים ועל מחיקת העתירה על הסף. המשיבה מציינת כי המסגרת הנורמטיבית לעתירות והסעדים לאסירים היא זו המוסדרת בסע' 62א' לפקודת בית הסוהר - כל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו של אסיר, הסעד המבוקש איננו נוגע למאסרו או למעצרו של העותר.

העותר הגיש תשובה לתגובה בה הוא חזר על טענותיו.

2

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור שהסעד המבוקש איננו בסמכותו של ביהמ"ש הדן מכוח סע' 62א' לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971. שב"ס איננו ממונה על הוצאת דרכונים. עתירה נגד רשות האוכלוסין יש להגיש לביהמ"ש המחוזי לעניינים מינהליים ואין מקום לדון בה במסגרת עתירת אסיר.

לפיכך, אני מורה על סילוק העתירה על הסף.

הדיון הקבוע ליום 08/09/20 מבוטל.

ניתנה היום, י"ד אלול תש"פ, 03 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.