1

1.         העותר מרצה מאסר ראשון למשך 50 חודשים בגין הריגה, הפקרה לאחר פגיעה, חבלה חמורה, תקיפה שגורמת חבלה של ממש והסתייעות ברכב לביצוע פשע והוא מבקש להחזירו לסבב חופשות שהופסקו, לטענתו, רק בגלל תקופת הקורונה, לפניה יצא לחמש חופשות ללא בעיות.

2.         לטענת העותר, מאז האירוע נושא מאסרו נערכה סולחה בין המעורבים, על פי המסמך בערבית שתורגם לעברית, במסגרתה שולמו למשפחת הקורבן 400,000 ₪.

3.         גם לאחר שנפתחו החופשות נדחתה עתירה שהגיש העותר בשל התנגדות גורמי הטיפול.

2

4.         לטענת ב"כ העותר, החלטת המשיב נושא העתירה חסרת סבירות מהנימוקים כדלקמן:

א.        מאז החלטת בית המשפט הקודמת נטל העותר חלק פעיל במפגשים נוספים של קבוצת הטיפול, שהופסקו מנימוקים שאינם תלויים בו.

ב.         דחיית הבקשה לא מתחשבת בכך שהעותר משתחרר בתום תקופת מאסרו בעוד זמן קצר ואז יהיה עליו להשתלב בחברה.        

ג.         העותר אסיר חיובי ומסוכנותו בטווח הקצר נבחנה כאשר יצא לחופשות וחזר ללא בעיות.

5.         המשיב טוען בסעיף 10 לכתב התשובה שהעותר נידון בדין משמעתי לאזהרה חמורה בגין אירוע שמתואר באותו סעיף.

6.         המשיב טוען לגופו של עניין בכתב התשובה כי גורמי הטיפול מתנגדים להוצאת העותר לחופשות, חרף הטיפול שעבר, לאור חוות דעת גורמי הטיפול בכלא חרמון, שם עדיין נמצא העותר לצורך השלמת תהליך השיקום.

7.         המשיב טוען, בהסתמך על חוות דעת מודיעין שב"ס לגבי העותר שצורפה לכתב התשובה, לפיה קיימת מסוכנות גבוהה מהעותר כאשר ייצא לחופשה.

8.         א.        ב"כ העותר חזר בטיעוניו בפני על טענותיו בקשר לסיבת אי השתתפותו

של העותר בהליך הטיפולי, שאינן תלויות בו ואשר מנוע ממנו את

השלמתו.

ב.         ב"כ העותר טען שגם נסיבות האירוע שגרם להענשתו באזהרה חמורה בדין המשמעתי לא מצדיק את סירוב המשיב להוציאו לחופשות למרות ההליך הטיפולי המוצלח שעבר.

3

ג.         ב"כ העותר טען, בהסתמך על הסכם הסולחה, שהסכסוך בין העותר למשפחת הקורבן לא קיים ולא מהווה סיכון שכן משפחתו הגרעינית של העותר גרה בזרזיר ומאז האירוע נושא מאסרו לא היו ניסיונות לפגוע בהם, כאשר תנאי יציאת העותר לחופשה מרוחקים מאותו מקום.

9.         ב"כ המשיב טען שהוא אינו מסתמך על תוצאת הדין המשמעתי אלא רק על חוו"ד משטרת ישראל והאזהרה שבתחתית חוות הדעת ומאחר ושב"ס אחראי על שלום העותר וביטחונו כשהוא בהחזקתו וגם על ביטחונם של אחרים.

דיון והכרעה

1.         מעיון בכתב הטענות עולה שהנימוקים העיקריים לאי הוצאת העותר לחופשות חרף ההליך הטיפולי הממושך שעבר ולא הושלם מסיבות שאינן תלויות בו, וחרף הסכם הסולחה שנכרת בינו למשפחת הקורבן, נמצא בחוו"ד בסיווג שמור שנמסרה לב"כ העותר כנספח לכתב התשובה.

2.         בעניין זה טוען ב"כ העותר שמקום מגוריה של משפחת הקורבן בזרזיר ובהעדר ניסיונות לפגוע בה מאז האירוע יש כדי לאפשר יציאת העותר לחופשה בתנאי הרחקה ובכל תנאי אחר.

3.         ב"כ העותר מסתמך בעניין זה על החלטת בית המשפט העליון ברע"ב 3540/11 ועל ההחלטה בעת"א 2757-06-21 שבו התיר בית המשפט יציאה לחופשה בהרחקה חרף אותה ידיעה מודיעינית.

4

4.         עיון בהחלטה הנ"ל מעלה שבית המשפט התיר את יציאת אותו עותר לחופשות לאחר שחלף רבע מתקופת מאסר של 70 חודש בגין עבירות רכוש שבצע עם אחרים, שאחד מהם שוחרר על תנאי רק לאחר שתנאי החופשה שנקבעו ע"י גורמי המודיעין הפיגו את החשש מביצוע עבירות ע"י העותר בעצמו או עם אחרים.

5.         לאחר שעיינתי בחוות הדעת בסיווג סודי 21-2158-135 שהוצגה בפני הגעתי למסקנה שהיא תומכת בחוות הדעת בסיווג שמור שצורפה לכתב התשובה לפיה קיימת מסוכנות מהעותר וכלפיו אם ייצא לחופשות, ולו בתנאים שיקבע המשיב כמבוקש ע"י העותר.

6.         לאור האמור לעיל חלה על המקרה בפני החלטתו של כב' השופט מינץ ברע"ב 4398/18 עשור מיום 20/6/18, לפיה התרשמות הגורמים המוסמכים מהסכנות הצפויות מיציאת אסיר לחופשה נתון לשיקול דעתם שאותו יש לבחון לפי כללי המשפט המנהלי כאשר שיקול דעתם מסתמך על מספר שיקולים וביניהם מסוכנותו של האסיר.

7.         לא למותר לציין את החלטתו של בית המשפט העליון בבר"ע 5238/18 אלדן שבו נידון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר לאותו עותר לצאת לחופשה בת 24 שעות לחתונת אחיו באולם אירועים בקרית עקרון במסגרת חופשה חריגה.

בית המשפט העליון קיבל את הבקשה בחלקה ואישר לעותר לצאת לחופשה חריגה בתנאים שקבע בסעיף א' להחלטתו.

8.         לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, יא' טבת תשפ"ב, 15 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

5