1

לפניי עתירת העותר, בה מבקש הוא להורות למשיב לאפשר לאשתו להכניס את בנו התינוק למפגשי ההתייחדות.

רקע וטענות הצדדים

1.             העותר שפוט פלילי למאסר עולם בגין עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה גופנית חמורה, שוד בנסיבות חמורות ועוד.

העותר זכאי לביקורי התייחדות עם אשתו ולאחרונה נולד לו בן, היום בן מספר חודשים.

2.             העותר מבקש שהמשיב יאפשר לו להכניס את בנו התינוק למפגשי התייחדות עם אשתו. לטענתו, אשתו מניקה את התינוק, ואם לא יתאפשר להכניס את התינוק יחד אתה, הוא יאלץ לוותר על זכות ההתייחדות.

העותר מוסיף שהוא אסיר חיובי וכי מניעת הכנסת התינוק מחשש להברחות, מהווה ענישה קולקטיבית בשל כך שאסירים אחרים ניצלו את ההתייחדות להברחת סמים.

3.             המשיב מתנגד לבקשה, תוך הפנייה לסעיף 15 לפקודת נציבות 04.47.00 ומסביר את נימוקי התנגדותו, כפי שיפורט להלן.

2

דיון והכרעה

4.             לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין העתירה להידחות. להלן אפרט את נימוקיי.

5.             פקודת נציבות 04.47.00, הדנה בהתייחדות אסירים ועצורים, קובעת בסעיף 15 כי: "ככלל, לא תאושר הכנסת תינוק למפגש התייחדות, למעט אסירה אשר תינוקה מוחזק עימה במתקן הכליאה". סעיף 15 משנה את המצב שהיה קודם לשינוי הפקודה ב-23.5.16, אשר התיר הכנסת תינוק עד גיל שנה למפגש התייחדות.

ר' רע"ב 6868/17 ישייב נ' שב"ס, 7.11.17:

"בסעיף 15 לפקודה מצוינת ההוראה הרלוונטית לענייננו [...] נוסחה של הוראה זו שוּנה עם תיקון הפקודה המקורית. טרם התיקון קבע סעיף 10א לפקודה שכותרתו "הכנסת תינוק ומזון", כי "מפקד ביס"ר יהיה מוסמך לאשר בקשת אסיר לאפשר כניסת תינוק עד גיל שנה בלבד עם אימו לחדר התייחדות". הנה כי כן, חל שינוי בעמדת שב"ס בנושא; בעוד בעבר אסיר יכול היה לבקש את אישור מפקד בית הסוהר לעניין הכנסת תינוק למפגש ההתייחדות (כל עוד גילו של התינוק קטן משנה), עם תיקון הפקודה הובהר שככלל אין להכניס תינוק למפגש ההתייחדות, ללא תלות בגילו. כחריג לכלל זה נקבע כי במקרה של אסירה שתינוקה ממילא מוחזק עמה בבית הסוהר, היא רשאית להכניסו למפגש ההתייחדות."

השיקולים שעמדו ביסוד השינוי, הם מניעת הברחות ושמירה על טובת התינוק (ר' רע"ב ישייב הנ"ל).

6.             ניתן לפרש את נוסח סעיף 15 בשני אופנים - פרשנות אחת, מצמצמת - שלא תאושר הכנסת תינוק, אלא רק של אסירה אשר תינוקה מוחזק עימה בכלא; פרשנות שנייה, מרחיבה - משאירה למשיב אפשרות, במקרים חריגים, לאפשר הכנסת תינוק למפגש התייחדות.

כך או כך, הכלל שהוא שאין לאפשר הכנסת תינוק למפגש התייחדות, וגם אם נקבל את הפרשנות המרחיבה (מבלי שאני קובע שזו הפרשנות הנכונה), אין להפוך את החריג לכלל, והכנסת תינוק למפגש התייחדות תתאפשר רק במקרים חריגים, ומנימוקים משמעותיים ומיוחדים.

7.             בענייננו, העותר טוען שהוא מבקש לראות את התינוק וכי האם מניקה אותו. שני נימוקים אלה אינם חריגים. מובן שהעותר, כרוב האבות, מעוניין לראות את בנו התינוק, אך זאת אינה מטרת ההתייחדות והוא יכול לפגוש את בנו במפגשי משפחה, בכפוף לנהלי השב"ס.

גם העובדה שאם התינוק מניקה אותו אינה מהווה נימוק מיוחד המצדיק חריגה מהכלל שנקבע בסעיף 15 לפקנ"צ הנ"ל (ר' רע"ב ישייב הנ"ל).

לכן, בענייננו לא מתקיים נימוק חריג המצדיק חריגה מהכלל שנקבע בסעיף 15 לפקודה הנ"ל.

3

8.             בתשובת המשיב, הסביר הוא את השיקולים העומדים בבסיס דחיית הבקשה להכנסת התינוק למפגשי ההתייחדות: תכלית ההתייחדות: היא לחיזוק הקשר הזוגי בין האסיר לבת זוגו, פריון, כלי ליצירת מוטיבציה חיובית ואמצעי להפגת מתחים ותסכול מיני, חיזוק הקשר בין האסיר לתינוק אינו אחד מתכליות מפגשי ההתייחדות; פיקוח וזמינות בחדר התייחדות: מטבע הדברים, במפגשי ההתייחדות לא יכול המשיב לפקח על המפגש ונוסף על כך, נטען שזמן התגובה להגיע לחדר התייחדות, אם נוצר צורך בכך, כגון מקרה רפואי, הוא ארוך מהרגיל; ביטחון התינוק ואחריות בנזיקין: חדר ההתייחדות אינו סביבה מותאמת לשהות תינוק, ואין בידי המשיב כלים מתאימים להעמיד טיפול רפואי מתאים לתינוק, במיוחד נוכח זמן התגובה הארוך להגיע לחדר התייחדות, לכן המשיב אינו יכול לקחת את הסיכון שייגרמו לתינוק נזקים, נזקים שעלולים להיות באחריות המשיב; מאבק בהברחות: הכנסת תינוק עם ציוד נלווה, כגון חיתולים, תחליפי חלב וכו' לחדר ההתייחדות, מגדיל את הסיכון להברחות חומרים אסורים לכלא.

נימוקי המשיב הם נימוקים נכונים, הגיוניים וסבירים.

9.             יתר על כן, העתירה היא נגד אופן מימוש טובת הנאה מסוג התייחדות. נקבע לא אחת שהתייחדות היא טובת הנאה, אשר אופן יישומה, תוך איזון בין צרכי האסיר לאינטרסים הנוגעים לסדרי בית הסוהר וניהולו, היא החלטה שנתונה לשיקול דעתו של המשיב ובית המשפט לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה נגועה בשרירות, בחוסר תום לב או באי סבירות קיצונית (ר' רע"ב 8357/17 מולדבסקי נ' שב"ס, 23.1.18). בענייננו לא נטען ולא הוכח שמתקיים איזה מהמקרים החריגים בהם יתערב בית המשפט באופן מימוש טובת ההנאה.

10.         בהיעדר נימוק חריג ויוצא דופן, החלטת המשיב לאסור על כניסת בנו התינוק של העותר למפגשי התייחדות היא החלטה סבירה, ולכן אני דוחה את העתירה.