1

נוכחים:

העותר בעצמו

ב"כ המשיב עו"ד אלין שקאף

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

העותר, שבפנינו אינו מיוצג, קובל על כך שוועדת השחרורים דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי. הוא מרצה מאסר שלישי לתקופה של 23 חודשים, בשל עבירות של גניבת רכב, נהיגה ללא ביטוח ורישיון נהיגה וכאשר התקופה הזו כוללת גם 9 חודשי הפקעת רישיון שחרור קודם בשל הפרת תנאיו.

בשני המאסרים הקודמים זכה העותר לשחרור מוקדם, ובעודו בתקופת הרישיון של המאסר השני ביצע את העבירות בתיק הנוכחי.

2

העותר נסמך על כך שאין לחובתו עבירות משמעת ושעבר תהליך שיקומי וחינוכי בכלא ואף הצטיין בלימודים וקיבל תעודות על השתתפותו בפעילויות הללו. כמו כן, גובשה בעבורו הן תכנית רש"א ו הן תכנית שיקום פרטית של הגב' לובלסקי שלפי הנטען יש בהן מענה נאות לשיקומו ולנטרול מסוכנות עתידית.

הן בפנינו והן בפני הוועדה הדגיש העותר את היותו אב חד הורי לילד קטן ואת רצונו להשתתף בגידולו.

וועדת השחרורים סירבה לבקשת השחרור מהנימוק שמדובר באסיר אשר הפר פעמיים את האמון שניתן בו וחזר לבצע עבירות ולאחרונה אף הופקע הרישיון שבבסיס השחרור הקודם. התנהלות זו בעיני הוועדה מהווה מעין סטירה בפניה של הוועדה שנתנה בו אמון ואף ברש"א שגיבש עבורו תכנית.

מסקנת הוועדה הייתה שכשלונו של האסיר מלמד על חוסר הבנת המציאות וחוסר הפנמת משמעויות התנהלותו והוא עלול להוסיף ולסכן את שלום הציבור.

העותר טוען כי יש להעניק לו הזדמנות נוספת וכי עבר תהליך משמעותי בכלא כעת והתכנית שגובשה עבורו אף נותנת תקווה ואופק שהעתיד יהיה עבורו נורמטיבי לחלוטין.

לצד התנגדות המדינה לעתירה מטעמי הוועדה הוסיפה ב"כ המשיבה וציינה שיש חמ"ן שלילי מסוים לחובת העותר והציגה בפנינו חמ"ן זה.

כידוע, בהליך הנוכחי, נבחנים שיקולי הוועדה ונימוקי החלטתה בכלים של המשפט המנהלי והשאלה הנשאלת הינה האם מדובר בהחלטה בלתי סבירה או בחוסר איזון זועק בין שיקולים שונים וכיוצא בכך. בענייננו - ועדת השחרורים הייתה ערה לכך שהעותר עבר תהליך בכלא ושעמדת גורמי הטיפול היא חיובית לגביו. השיקול שהכריע את הכף באיזון שנעשה, היה העובדה שמדובר באסיר שכבר ניתן בו אמון בעבר ושהפר אותו בבוטות.

על סמך הניסיון שנצבר, בעיקר כאשר העבירות האחרונות נעברו בעודו משוחרר ברישיון ממאסר קודם, גרסה הוועדה שיש אינדיקציה לכך שנשקפת עדיין מהעותר מסוכנות לציבור אם ישוב וישוחרר בשלישית ברישיון.

כאשר מאזנים נקודה זו אל מול השיקול האחר, שהוא חיובי, ונוגע לטיפול שכעת עובר העותר בבית הסוהר, אין לומר שההחלטה שהתקבלה חורגת ממתחם הסבירות ושנפל פגם שורשי ומהותי בכך שהועדף השיקול הראשון מבין השניים וניתן לו משקל מכריע. כאשר מהיבט זה ובראיה של המשפט המנהלי ההחלטה סבירה, מנומקת, ולקחה בחשבון את כל השיקולים, אין מנוס מדחיית העתירה.

3

יש להביע תקווה שהתהליך המסתמן כעת אצל העותר אכן יישא פרי ויביא לכך שעם שחרורו מהמאסר, הצפוי בחודשים הקרובים, אכן ישוב ויהיה לאדם נורמטיבי ולא ישוב לבצע עבירות.

על כן, ומהנימוקים שפורטו, אנו דוחים העתירה.

ניתן והודע היום י' אלול תשע"ה, 25/08/2015 במעמד הנוכחים.