1

בפני עתירת אסיר המבקש סעד - לשנות את שמו ואת שם משפחתו.

העותר מציין כי הוא ערבי מוסלמי, תושב הרשות הפלסטינית. לטענתו, הוא יצא את תחומי הרשות ונכנס למדינת ישראל לאחר שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל. לטענתו, הוא מנסה במשך שנים לקבל מעמד או אישור תושבות בישראל, אך עד כה ללא הצלחה.

העותר הינו עצור עד תום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו, בין היתר, כניסה שלא כדין לישראל, התחזות לאחר במטרה להונות, גניבת כרטיס חיוב, גניבה ותקיפת שוטר. העותר טוען כי הוא מאוים על ידי אסירים ערבים ששמעו כי הוא מבקש להתגייר. כתוצאה מהאיומים עליו, הוא מוחזק בהפרדה מיתר האסירים.

העותר מבקש שבית המשפט יורה על שינוי שמו מהשם חמד שגרה ליוסף מוראד.

לאחר שבחנתי את הבקשה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני קובע כי בית המשפט איננו מוסמך ליתן לעותר את הסעד המבוקש ועל כן, יש להורות על מחיקת העתירה.

סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב - 1971, מאפשר לאסיר להגיש עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידם על פי דין בכל הנוגע למאסרו או מעצרו.

2

העותר איננו אזרח ישראל ואיננו תושב ישראל. על פי הסטטוס שלו הוא תושב השטחים בו הריבון הוא הרשות הפלשתינית. הכתובת לבקשתו לשינוי שם הוא הגורם המוסמך ברשות הפלשתינית - מקום תושבתו.

גם אם העותר היה מקבל מעמד בישראל, על העותר היה להפנות את בקשתו לגורם המוסמך במשרד הפנים, ולא לפנות לבית המשפט בעתירה למתן פסק דין הצהרתי לשינוי שמו.

לפיכך, אני מורה על מחיקת העתירה.

ניתן היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.