עת"א 13000/07/18 – חסן עומרי, נגד שרות בתי הסוהר,מדינת ישראל,בית סוהר כרמל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
|
|
|
עת"א 13000-07-18 עומרי(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'
תיק חיצוני: |
1
|
|
|
לפני כבוד הנשיא רון שפירא |
|
|
העותר |
חסן עומרי, (אסיר)
|
||
נגד
|
|||
המשיבים |
.1 שרות בתי הסוהר .2 מדינת ישראל .3 בית סוהר כרמל
|
||
פסק דין |
הרקע לעתירה וטענות הצדדים:
לפני עתירה במסגרתה מתבקש ביהמ"ש להורות על ביטול החלטת המשיבה בדבר חישוב שתי תקופות מאסר שהוטלו על העותר.
העותר
הינו אסיר. העותר הורשע במסגרת ת"פ 58384-05-15 בבית המשפט המחוזי בנצרת
בביצוע עבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות (התיק הראשון), לפי סעיף
2
ביום 7.5.18 נגזר דינו של העותר בתיק פל"א 5287-06-14 בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת, בין היתר, ל-4 חודשי מאסר בפועל (להלן: "התיק הנוסף"). המשיבה קבעה כי יש לחשב את תקופת המאסר בגין גזר הדין השני החל ממועד גזר הדין.
העותר
טוען כי בהתאם להוראת סעיף
המשיבה טוענת כי יש לחשב את תקופת המאסר בגין גזר הדין בתיק הנוסף החל ממועד גזר הדין (7.5.18). כן נטען כי ביום 11.6.18 נדון העותר למאסר בעוד תיק (ת"פ 25767-01-17) בו נוספו למאסרו שישה חודשים במצטבר. לטענת המשיבה, הבדיקה של מהו המאסר הארוך היא מיום גזר הדין של התיק הנוסף ולכן החפיפה של עונשי המאסר שהוטלו בתיק הראשון ובתיק הנוסף היא מיום 7.5.18. נטען כי כל תוצאה אחרת תביא לאבסורד. נטען כי מרגע שניתן גזר הדין בתיק הנוסף בוחנים את התקופה הארוכה יותר - יתרת המאסר שנותר לרצות מהתיק הקודם אל מול המאסר החדש שהוטל והתקופה הארוכה זו התקופה אותה ירצה האסיר.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוצג לעיוני, הגעתי למסקנה שלא נפל בהחלטת המשיבה פגם המצדיק התערבות.
סעיף
כפי
שנכתב בע"פ 4517/04 מסרואה נ' מדינת ישראל (10.03.2005), הכלל הקבוע
בסעיף
3
בענייננו
ביהמ"ש לתעבורה, אשר נתן את גזר הדין בתיק הנוסף, היה מודע למאסרו של העותר
בתיק הקודם, כך גם על פי טענת ב"כ העותר. על כן, יש להניח כי ביהמ"ש
לתעבורה היה מודע לכך שהעותר כבר סיים לרצות כמעט מחצית מהעונש בעבודות שירות
שהומר למאסר בתיק הראשון והמשמעות היא שביהמ"ש לתעבורה לא התכוון כי החפיפה
בין העונשים תחל מיום תחילת ריצוי המאסר בתיק הראשון, אלא מיום תחילת המאסר בתיק
הנוסף - תיק התעבורה. כמו כן, כידוע, אם לא נאמר אחרת בגזר הדין, יתחיל נאשם לרצות
את עונש המאסר מיום מתן גזר הדין ואילך (סעיף
כפי שנקבע ברע"ב 2720/14 עומר פאוזי מחיסן נ' שב"ס (22.07.2014), בבוא השופט בתיק השני לקבוע את משך תקופת המאסר ואופן חישובה, הוא אינו קובע זאת "בחלל ריק". בניגוד לשופט שנתן את גזר הדין הראשון, מונחת לפניו התמונה המלאה. המציאות, בעת מתן גזר הדין השני, כבר כוללת נתון עובדתי נוסף והוא עונש המאסר - על משכו ואופן חישובו - כפי שנקבע על ידי השופט הראשון. נתון זה הוא קבוע מבחינת השופט השני, ואין ביכולתו לשנותו. כן נכתב ברע"ב 2720/14 הנ"ל כי תיתכן חפיפה מלאה או חלקית בין המאסרים, אך אין הכוונה לחפיפה בפרמטר של "משך" תקופת המאסר בלבד. נדרש קיומה של חפיפה קונקרטית ולא של חפיפה תיאורטית.
החפיפה
הקונקרטית בין המאסרים נוצרה רק עם מתן גזר הדין השני המורה על עונש מאסר נוסף.
בטרם מתן גזר הדין בתיק הנוסף לא הייתה חפיפה קונקרטית בין שני עונשי המאסר ולכן
בדין קבעה המשיבה כי יש להפעיל את סעיף
לאור המפורט לעיל, סבורני כי בנסיבות אלו, לא נפל בחישוב או בהחלטת המשיבה כל פגם המצדיק התערבות.
על כן, העתירה נדחית.
המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים ולכל עותר באמצעות שב"ס.
ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, 05 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
