נטען שבשים לב לסיכויי הערעור שיוגש, לעובדה שהמבקש אינו עומד בתנאי תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 ("תקנות האגרות") והעובדה שעיכוב תשלום מחצית האגרה יגרום להחטאת תכליתן של התקנות והרציונל העומד מאחריהן, התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, ובתגובת המבקש לתגובות, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, וכי אין מקום להאריך את המועד להגשת הערעור מהנימוקים הבאים:

גם אם יזכה המערער בבג"צ אשר הגיש, וימונה לו סניגור על ידי בית המשפט, לא יהיה בכך כדי לשנות מהחלטת בית משפט קמא לחייבו בהפקדת מחצית סכום האגרה.

התנאים למתן פטור מתשלום אגרה קבועים בתקנה 14, ורשימת בעלי דין הפטורים מתשלום אגרה נמצאת בתקנה 19 לתקנות האגרות.

בניגוד לסברתו של המבקש, אין במינוי סניגור כדי לפטור אותו מתשלום האגרה.

תקנה 19 לתקנות האגרות קובעת מי הם בעלי דין הפטורים מתשלום אגרה, ובין היתר, בעל דין המיוצג על ידי עורך דין מטעם לשכת הסיוע המשפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו (תקנה 19(א)(7) לתקנות האגרות) ומי אשר זכאי לשירות משפטי לפי התוספת לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב - 1972 ("חוק הסיוע המשפטי"), בעניינים ובהיקף שנקבעו בה (תקנה 19(א)(8) לתקנות האגרות).

הנה כי כן, הפטור האפשרי מאגרה קשור בשירות משפטי הניתן לפי חוק הסיוע המשפטי, ולא קשור למינוי סניגור.

בבקשתו מציין המבקש, באופן כללי כי אם יזכה בבג"צ יהיה פטור מתשלום אגרה בהיותו מיוצג על ידי המדינה. המבקש אינו מפנה לאסמכתא כלשהיא לכך.

עיון בתקנות האגרות אינו מראה פטור כללי מסוג זה, אלא אך פטורים כמפורט לעיל.

העתירה לבג"צ שהגיש המבקש אינה למינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, ומינוי סניגור אינו על פי חוק הסיוע המשפטי.

לפיכך, גם אם ייקבע שהמבקש זכאי למינוי סניגור, לא יהא בכך כדי לפטור אותו מתשלום האגרה.

נוכח זאת, אין מקום להארכת המועד להגשת הערעור על ההחלטה, עד להחלטה בבג"צ.

המבקש מבקש להאריך את המועד להגשת ערעור בשל "הליך תלוי ועומד". ואולם אין העתירה לבג"צ בבחינת הליך תלוי ועומד שבגינו יש לעכב ולהמתין עם ההליך הנוכחי, שכן אין נפקא מינה למינוי או אי מינוי, ביחס לפטור מאגרה, ולהליך בבג"צ לא אמורה להיות השפעה על פטור מאגרה.

בעניינו של המבקש, לא מתקיימים הנימוקים לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" - אין חפיפה בין הסוגיות שעומדות בפני בג"צ לשאלה אם המבקש זכאי לפטור מתשלום אגרה לפי תקנה 14 לתקנות האגרות או כל הוראה אחרת בתקנות אלו, ומתן ארכה לא יביא לחיסכון בזמן או לייעול הדיון, משום שגם אם יזכה המבקש בבג"צ, יהיה צורך לדון בערעור.

יתירה מכך, גם אם קיימת אפשרות זו, הרי שאין מדובר במצב בלתי הפיך, וככל שישלם המבקש את המחצית של האגרה, הרי שהוא יוכל להגיש בקשה להחזרה, ככל שיתברר שניתן לו פטור שכזה, אשר כאמור המבקש לא ציין אסמכתא נורמטיבית לקיומו.

התוצאה

אשר על כן הבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 12.8.25 עד למתן הכרעה בבג"צ אשר הגיש המבקש, נדחית.

לא מצאתי מקום למתן ארכה לתשלום האגרה עד שיוגש הערעור, או לעכב את החלטת בית משפט קמא לפיה על המבקש לשאת המחצית האגרה. אין בבקשה עילה לארכה או לעיכוב ביצוע. אין מדובר בענין בלתי הפיך. מדובר בתשלום אשר אם יתקבל לגביו פטור ניתן להגיש בקשה להחזרו.

ההחלטה תישלח לצדדים ולפרקליטות מחוז דרום - אזרחי.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשפ"ה, 08 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.