6. המדינה מתנגדת לבקשה בטענה שחלפו המועדים ואין בפני המבקש טעמים המצדיקים את הארכתו. אשר לעונש, נטען כי הענישה שהטיל בית המשפט קמא עומדת בהלימה למדיניות הענישה ואף מטעם זה יש לדחות את הערעור לגופו.

דיון והכרעה

7. לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתיק בית המשפט קמא והחלטותיו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

8. ב"כ המבקש עו"ד נאסר המלומד, הדגיש בבקשתו כי הערעור הוגש על גזר הדין ולא על ההחלטה מיום 3.8.25 הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, משום שאינו יכול להגיש ערעור על עניין בו הוא לא טיפל (סעיף 10 לבקשה).

9. לפי סעיף 199 לחסד"פ המועד להגשת הערעור הוא 45 יום ממתן פסק הדין. על אף הגישה המקלה יותר בפלילים, נפסק כי "הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הסטטוטוריים, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה" (בש"פ 837/21 עובד נ' מדינת ישראל [נבו] (2021). גם אם נעשתה טעות בתום לב עקב הפגרה, נפסק כי אין בטעות שאינה סבירה כדי להצדיק הארכת מועד (בש"פ 6907/11 קניון שפרעם ואח' נ' מדינת ישראל [נבו] (6.10.2011); בש"פ 2759/24 חזן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון [נבו] (2024).

10. הנה כי כן, המועדים הקבועים בחוק אינם פלסתר, ועל מנת לסטות מהם ולהתיר הגשת ערעור החורג מהזמנים שקבע המחוקק, על המבקש להציג טעמים ממשיים וכאלה אין בנמצא.

11. בהתאם להוראות סעיף 198 לחסד"פ היה על המבקש להגיש "הודעת ערעור מנומקת לבית המשפט שלפניו מערערים". למעשה, עד היום אין בפני בית המשפט הודעת ערעור כדרישת החוק. כל שיש בפני בית המשפט היא בקשה להארכת מועד. בקשה זו הוגשה ללא תצהיר המאמת את העובדות עליהן היא נסמכת, ללא ציון מועדים, ללא פירוט השתלשלות העניינים, ללא תגובת בא כוחו הקודם של המבקש לטענות הרמוזות כלפיו. מעבר לכך, החלפת ייצוג לא הוכרה בפסיקה כעילה להארכת מועד.

12. אשר לטענה כי לא עלה בידי המבקש לטעון לעונש, למבקש ניתן יומו בבית המשפט, ועל כך אין חולק. הוא לא התייצב לדיון בבית המשפט קמא מטעמים השמורים עימו. הנטל עליו לשכנע את בית המשפט "שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" (סעיף 130(ח) לחסד"פ). למרות זאת, אין בפני טעמים כלשהם המצדיקים את אי התייצבותו, ואפנה בהקשר זה לדבריו הנכוחים של כב' הנשיא מ' שמגר ברע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279.

13. אשר לטענות בדבר חוסר מידתיות העונש, הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת או כאשר נפלה טעות בולטת ומהותית בגזר הדין (ראו מיני רבים עפ"ג (עליון) 24825-03-25 אבו זראקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 [נבו] (3.8.2025)). חוששני שעניינו של המערער אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. מדובר, במבקש שנהג ברכב כאין לו רשיון נהיגה בתוקף, רשיונו פקע ביום 20.11.22, כלומר, רשיונו פקע לפני כשלוש שנים, ועל כך אין חולק. למרות זאת הוא נוהג בכבישי הארץ. מדובר בעבירה חמורה ונפוצה, שסכנה רבה טמונה בה, אשר עקב כך, מדיניות הענישה לגביה מחייבת הטלת עונשי פסילה משמעותיים. בהינתן משך הפקיעה, טיבה של העבירה והסכנה הפוטנציאלית הנובעת הימנה לשאר משתמשי הדרך, ועברו התעבורתי של המבקש [נוהג משנת 2019, עם 12 הרשעות קודמות], לא מצאתי כי מתקיים החריג בו ערכאת תתערב בעונש, כך שגם מהותית סיכויי הערעור קלושים.

14. התוצאה הינה איפוא שאני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, התיק ייסגר.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"ה, 09 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.