עפ"ת (חיפה) 6995-09-25 – דבאח מוחמד נ' מדינת ישראל
|
עפ"ת (חיפה) 6995-09-25 - דבאח מוחמד נ' מדינת ישראלמחוזי חיפה עפ"ת (חיפה) 6995-09-25 דבאח מוחמד נ ג ד מדינת ישראל בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים [10.09.2025] כבוד השופט זיו אריאלי פסק דין
1. לפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה מיום 2.9.25 [תת"ע 8127-07-25], אשר דחה את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו ביום 9.10.24.
2. בתמצית: נגד המערער הוגש ביום 22.7.24 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת. על פי כתב האישום, ביום 7.9.22, בכביש 23, נסע המערער ברכבו במהירות של 119 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 80 קמ"ש.
3. ביום 9.10.24 התקיים דיון אליו לא התייצב המערער. לבקשת המשיבה, הורשע המערער בהיעדרו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בו ביום נגזר דינו של המערער, והושת עליו עונש פסילה בן שלושה חודשים, פסילה על תנאי וקנס כספי בסך 1,500 ₪.
4. ביום 13.8.25 הוגשה מטעם המערער בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. לטענתו, הוא הגיש בקשה להישפט (הכוונה להמ"ש 933-11-23), ואין זה הגיוני שמי שביקש להישפט - תיגרע זכותו. נטען כי המערער לא קיבל כל זימון לדיון, ואף לא ידע על גזר הדין. נודע לו על דבר קיומו של גזר הדין מאת המרכז לגביית קנסות. לגופו של עניין נטען כי אדם אחר הוא שנהג ברכב, ואין מקום כי יישא בעונש בגין עבירה שבוצעה על ידי אחר.
5. המשיבה התנגדה לבקשה. נטען כי הבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, כי המערער לא הרים את נטל השכנוע כי נבצר לדעת על מועד הדיון מטעמים שאינם תלויים בו. המערער טוען כי ביקש להישפט, ועל כן חלה עליו החובה לברר את מועד הדיון שנקבע בעניינו.
|
|
|
6. בהחלטתו מיום 2.9.25 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. נקבע כי המערער טען שלא קיבל את הזימון, אלא שהטענה נטענה באופן כללי וללא פירוט. מעבר לכך, עותק מגזר הדין נשלח אל הכתובת הרשומה של המערער - ונמסרה לידי הנמען הרשום ביום 6.11.24. המערער לא העלה כל טענה בעניין זה, ולא הכחיש כי קיבל את גזר הדין. אף לא הוכח קיומו של חשש ממשי לעיוות דין.
מכאן הערעור.
7. שמעתי את טענות הצדדים. נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
8. פסק הדין בעניינו של המערער ניתן על ידי בית המשפט קמא ביום 9.10.24, והומצא לידי המערער, בכתובת מענו הרשום, ביום 6.11.24. המערער אמנם טען כי לא קיבל את גזר הדין, אלא שהטענה נסתרת באישור המסירה המצוי בתיק, לפיו הומצא פסק הדין "לידי הנמען" ביום 6.11.24. גזר הדין הומצא לנאשם לכתובתו הרשומה, הכוללת את שמו, מספר תעודת הזהות ומספר תיבת הדואר שלו (במהלך הדיון אימת המערער את נכונות הנתונים המופיעים על גבי אישור המסירה). אין בפי המערער כל טענה משכנעת הסותרת את העולה מאישור המסירה, ולא די בטענה "לא קיבלתי".
9. כידוע, סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קוצב תקופה בת 30 ימים להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם [ניתן לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה, בהסכמת התובע]. בענייננו, לא ניתן כל הסבר מדוע הוגשה הבקשה לבית המשפט קמא רק בחודש אוגוסט 2025, כשמונה חודשים לאחר שחלף המועד להגשתה.
10. די בכך כדי להביא לדחיית הערעור, שכן בית המשפט קמא לא שגה עת דחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין.
11. מעבר לאמור - המערער הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום הקנס הנ"ל [המ"ש 933-11-23]. הבקשה הוגשה ביום 2.11.23, ועל פי האמור בבקשה - נודע לו על דבר קיומו של הדו"ח ביום 18.9.23. על אף שביום 22.11.23 נעתר בית המשפט לבקשתו והאריך את המועד להישפט - המערער לא פנה ולא ערך בירור באשר למועד הדיון. מכאן, שאין לו להלין אלא על עצמו.
12. לא מצאתי כי קיימת אינדיקציה מבוררת המצביעה על חשש לעיוות דין. בית המשפט העליון כבר קבע לא אחת, כי עצם הטענה לפיה אדם אחר נהג ברכב - אינה מבססת לכשעצמה חשש לעיוות דין [השווה רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל (28.11.23)]. ולעניין עונש הפסילה שהוטל על המערער, הרי שמדובר בעונש ראוי, בשים לב לגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות תעבורה, הכולל לא פחות מ- 51 הרשעות קודמות, וביניהן גם עבירות של נהיגה במהירות מופרזת (חלקן אף מהעת האחרונה).
13. נוכח כל האמור, ומשלא הראה המערער סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון שהתקיים בעניינו ביום 9.10.24, ומשלא הצביע על חשש לעיוות דין - אני דוחה את הערעור.
|
|
|
ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ה, 10 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.
|
