דיון בערעור קבוע ליום 10.9.25.

מטעם המערער, המייצג את עצמו בהליך זה, הוגשו בקשות לשני סעדים: האחד, לדון בערעור בהיעדרו, ולהכריע על יסוד נימוקי הערעור בלבד; השני, לאפשר הצגתם של "ממצאים דרמטיים וחדשים", כלשונו, אשר בכוחם לשנות באופן מהותי את התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא.

דין הבקשה הראשונה להידחות. כלל הוא כי "לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו" (סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי), וכלל זה יפה ונכון גם לשלב הערעור (ר' סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי). ייתכנו כמובן מקרים בהם בית המשפט פוטר את הנאשם מנוכחות בדיון (בעבירות ובעניינים מסוימים, וכאשר הוא מיוצג על ידי סנגור), אך אין מקום להורות על ביטול נוכחות שני הצדדים, והכרעה על יסוד טיעונים בכתב בלבד. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר לטענת המערער, בכוונתו להגיש מסמכים או ראיות בשלב הערעור, ותידרש בעניין זה תגובת המשיבה.

אשר לבקשה השנייה - כידוע, הכלל הא כי יש להביא את מלוא הראיות בפני הערכאה הדיונית. סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי קובע חריג לכלל זה, מאפשר לבית המשפט לגבות ראיות בשלב הערעור ולעניין זה עליו לשקול שלושה שיקולים [ר' למשל ע"פ 8957/21 קרא נ' מדינת ישראל (22.5.23)]: האפשרות להגיש את הראיות במסגרת הדיון שהתקיים בערכאה הדיונית; עיקרון סופיות הדיון; טיב הראיות והסיכוי שהגשתן תוביל לשינוי בתוצאה שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית.

בענייננו, המערער לא פירט דבר וחצי דבר באשר לסוג הראיות או טיבן, כיצד יש בכוחן לשנות את תוצאת ההליך שהתקיים בבית המשפט קמא, ומדוע לא הוגשו הראיות במסגרת ההליך בערכאה הדיונית. משכך, ובהיעדר פירוט נוסף - אין בידי בשלב זה להכריע בבקשה.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשפ"ה, 08 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.