פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בעכו מיום 25.6.25 [תת"ע 16523-10-23], אשר דחה את בקשת המערער לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו.

2. בתמצית: נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב כשתוקף רישיון הנהיגה פקע (סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה). על פי כתב האישום, ביום 7.9.23 נהג הנאשם ברכבו בישוב דיר אל אסד, כשרישיון הנהיגה שלו פקע בתאריך 15.1.15.

3. ביום 17.12.23 התקיים דיון אליו לא התייצב המערער, על אף שזומן כדין. משכך, ולבקשת התובעת, הורשע המערער בהיעדרו. בו ביום גם נגזר דינו של המערער, והוטל עליו עונש פסילה למשך חודשיים, פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים, וכן קנס כספי בסך 1,500 ₪.

4. בחלוף כשנה וחצי, ביום 15.6.25, הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו. נטען כי המערער קיבל זימון לדיון ביום ביצוע העבירה, אך ביום הדיון לא חש בטוב ועל כן נבצר ממנו להתייצב לדיון. על פסק הדין נודע לו "לאחרונה", אך הוא מעולם לא קיבל את פסק הדין.

5. בית המשפט קמא דחה על הסף את הבקשה. נקבע כי פסק הדין ניתן ביום 17.12.23 כאשר המערער ידע על מועד הדיון, כך שאין ממש בטענתו כי נודע לו על פסק הדין לאחרונה. המערער לא עשה דבר על מנת לברר מה עלה בגורל הדיון, המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף, ולא הוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד.

6. מכאן הערעור.