עפ"ג 6618-05-25

המערער הורשע על-פי הודאתו בכתב האישום שייחס לו עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא ו-144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כל זאת בהתייחס לרובה אוטומטי מסוג M16 וכן מחסנית ותחמושת מתאימות.

בגדר ההסכמה בין המדינה לבין המערער נמסר לבית המשפט כי ההגנה תוכל לטעון שהמערער נשא את הנשק כמפורט בכתב האישום בקרבת מקום מגוריו.

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש מאסר בפועל של 38 חודשים בניכוי ימי מעצרו לצד עונש מאסר על תנאי וקנס.

הערעור שהוגש התמקד באורכו של עונש המאסר שהושת על המערער. בא-כוחו של המערער טען כי אף בהינתן מדיניות הענישה ביחס לעבירות נשק בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער.

לאחר שנשמע הטיעון במלואו סברנו כי אין צורך בתשובה.

בא-כוח המערער הודיע כי הוא עומד על הערעור ואנו נדרשים אפוא לטענות שהועלו.

בעיקרו של דבר אנו סבורים כי גזר דינו של המערער מבטא את מדיניות הענישה הראויה וכי אין בו חריגה, לא כל שכן חריגה משמעותית כנדרש בערעור, מן העונש ההולם. בית המשפט המחוזי ייחס משקל לנסיבותיו האישיות של המערער ולהודאתו, ומנגד התחשב גם בעברו הפלילי.

לא ראינו אפוא כל עילה להתערב בגזר דינו.

הערעור נדחה.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ו (25 ספטמבר 2025).