החלטה

1. אני מקבל את הבקשה לעיון מחדש, ואדון בבקשה למתן ארכה.

2. לגוף הבקשה למתן ארכה, אני מוצא לדחותה.

3. בפתח הדברים אזכיר כי צו ההריסה הוצא ביום 4.9.24 ומאז עוכב בהליכים משפטיים. זאת תוך פגיעה בתכליתו של צו ההריסה המנהלי, שנועד לספק מענה מהיר לעבירות בניה.

4. ביום 30.9.25 הצהיר המבקש כי לא יעתור לאורכות נוספות. הוא עשה זאת כחלק מהסכמה במסגרתה חזר בו מטענות הערעור, והערעור נדחה. במסגרת זו ובכפוף להפקדה גם ניתנה למבקש ארכה משמעותית לביצוע צו ההריסה. נקבע שאין בהתחייבות שלא לעתור לאורכות לשלול הגשת בקשות בהסכמה. לכל אלה ניתן תוקף של פסק דין.

בניגוד להתחייבות זו של המבקש ולפסק הדין, בחר הוא להגיש את הבקשה הנוכחית ללא הסכמה.

לפי הבקשה ונספח 6 לה, סמוך מאוד למועד סיום הארכה פנה ב"כ המבקש לב"כ המשיב. בתגובה, ביקש ב"כ המשיב הבהרות. במצב זה ובמקום לספק את ההבהרות, הוגשה הבקשה.

המבקש טען במסגרת הבקשה ל"סירוב מנוגד לדין ולפסיקה" מצד המשיב. טענה זו לא הולמת את ההתרחשות לפי העובדות שנסקרו לעיל. איני סבור שיש לאפשר לצד שהתחייב באופן האמור בפני בית המשפט, התחייבות הכרוכה בהסדר במסגרתו גם קיבל ארכה משמעותית לביצוע הצו, לפעול כך שלא בהתאם להתחייבותו ולעתור לארכה נוספת שלא בהסכמה.

די בכך לדחיית הבקשה.

5. סעיף 254ט(ד)(2) קובע כי בית המשפט לא יעכב צו הריסה "אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין". זאת להבדיל מתוכניות פוטנציאליות שמקודמות אך טרם אושרו.