בפני בקשת המערער לעיכוב ביצוע החיוב הכספי של תשלום אגרה שנפסק במסגרת גזר הדין בבית המשפט קמא.

כידוע, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין, ועל מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כאשר מבין שיקולים אלו, הבכורה ניתנת לשיקולי מאזן הנוחות.

בכל הנוגע לעיכוב ביצוע רכיב כספי, הנטייה היא שלא לעכב ביצועו של חיוב כספי שהוטל במסגרת פסק דין, אלא בהינתן חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את הכספים לו יתקבל הערעור [ראו מיני רבים עע"מ 6613/22 ימימה דרמר נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א (8.11.2022)].

הבקשות שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע לאקוניות למדי, לא נתמכות בתצהיר, נעדרות תשתית ראייתית כלשהי שבכוחה לבסס את השיקולים הנדרשים לצורך העניין. אין גם חשש כי לו יתקבל הערעור לא תוכל המדינה להשיב למערער את ששילם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"ה, 13 מאי 2025, בהעדר הצדדים.