3. ביום 10.9.24 התקיים דיון בבקשה. ב"כ המערערים ציין כי על פי חוות דעת מהנדס מטעמם - ככל שתבוצע ההריסה, הדבר עלול למוטט שני מבנים, ביניהם מבנה של המערער 1. עוד נטען כי אמנם במועד עריכת דו"ח הפיקוח לא היה היתר, אך הוגשה בקשה להיתר - וזה ניתן לאחרונה. בית המשפט קמא הורה למשיבה לבחון את טענת המערערים לפיה ניתן היתר ביחס למקרקעין מושא צו ההריסה.

4. ביום 26.12.24 התקיים דיון נוסף. ב"כ המשיבה ציין כי "אנחנו מנסים לברר את הסוגיה האם הריסת מהבנה נשוא הצו עלולה לפגוע במבנים אחרים". לטענת המשיבה, אין מניעה לבצע את הצו מבלי לסכן מבנים סמוכים. המשיבה ביקשה להגיש מזכר של סגן מנהל המחוז בעניין זה. סגן מנהל המחוז מסר כי המשיבה מתחייבת כי בעת ביצוע צו ההריסה - יגיע לשטח מהנדס אשר יבחן אם יש בהריסה כדי לסכן מבנים קיימים. סגן מנהל המחוז נחקר אודות המזכר שערך.

5. ב"כ המערערים טען כי הוא מבקש להגיש חוות דעת לעניין יציבות המבנה והשלכת ההריסה של שני מבנים קיימים, אשר נבנו על פי היתר. נטען כי אין מחלוקת שחלק מהמבנה נמצא בשטח חקלאי, ולשם כך הוגשה בקשה לשימוש חורג, ובצדה תכנית מפורטת. לטענת המערערים, לא ניתן לנתק את המבנה משאר המבנים הקיימים.

6. ביום 19.3.25 הוגשה מטעם המערערים חוות דעת של המומחה, אינג' הינדי שריף, לעניין ההיתכנות להכשרת המבנה. בהמשך הוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב.

7. בהחלטתו מיום 20.6.25 דחה בית המשפט קמא את בקשת המערערים לביטול צו ההריסה.

8. נקבע, לעניין טענת המערערים כי ניתן היתר בניה למבנה - כי מדובר בהיתר מיום 9.9.24, המתיר לבנות שתי יחידות דיור בשתי קומות, בשטח 173.86 מ"ר. אלא שהמבנה שנבנה הוא בשטח כ- 578 מ"ר, המבנה משתרע על פני שלוש קומות, חלקו (בשטח כ- 155 מ"ר) נמצא במקרקעין שייעודם חקלאי, הקיר שנבנה - פולש לתוואי דרך מאושרת. עוד נקבע כי המשיבה אישרה כי בעת ביצוע צו ההריסה - יגיעו מפקחי המשיבה למקום עם מהנדס, אשר יבדוק אם ההריסה עלולה לפגוע במבנים קיימים.

9. בית המשפט קבע בהחלטתו כי המבנה נבנה בסטייה ניכרת מהיתר הבניה, ואין התאמה בין הבנייה בפועל לבין ההיתר - לא מבחינת השטח, לא מבחינת מספר הקומות ולא מבחינת מיקום המבנה.

10. נקבע בנוסף כי כיום לא קיימת תכנית שמכוחה ניתן להוציא היתר בניה למבנה, שכן חלק נכבד ממנו נבנה במקרקעין שייעודם חקלאי. חלק מהמבנה בנוי במקרקעין שייעודם לדרך. קיימת אמנם תכנית (מספרה 354-1379056) אשר בכוחה להכשיר את הבניה, אולם מדובר בתכנית המצויה בסמכות ועדה מחוזית, אישורה לא נראה באופק שכן היא טרם עברה שלב של בדיקת תנאי סף.

11. נדחו טענות המערערים כי קיימת זכות שימוע מקדמית בטרם הוצאת הצו - וזאת בהיעדר הוראת דין המקנה זכות שכזו.

12. לעניין טענת המערערים כי ביצוע צו ההריסה עלול לפגוע במבנים סמוכים, נקבע כי טענה זו לא הוכחה, וכי "חזקה על המשיבה שתעמוד בדיבורה שההריסה תבוצע בליווי מהנדס שיפקח על אופן ביצוע ואי סיכון מבנים אחרים".

13. נקבע, כי למשיבה סמכות מקבילה לפעול, גם בתחומי אכיפה של וועדות מקומיות. מכאן שלא נפל פגם בעובדה כי המשיבה פעלה ופועלת להוצאת צו הריסה מנהלי בתחום המצוי בסמכות הוועדה המקומית.

14. נדחתה טענת המערערים כי הוצאת הצו מהווה אכיפה בררנית, שכן הטענה נטענה באופן סתמי, מבלי להצביע על מבנים אחרים שנבנו בנסיבות דומות (על קרקע חקלאית ודרך ציבורית, תוך חריגה של 200% מהשטח שהותר לבנייה).

15. עוד קבע בית המשפט קמא, בשולי החלטתו, כי למערערת 1 אין זכות עמידה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, שכן בקשה זו יכול להגיש רק מי שרואה עצמו נפגע על ידי הצו - דוגמת בעל הקרקע, חוכר/שוכר, בעל נכס שכן אשר עלול להיפגע מביצוע הצו, וכו'.

מכאן הערעור.

16. לטענת המערערים, בית המשפט לא בחן באופן מעמיק את טענותיהם בדבר קיומה של סכנה מוחשית להתמוטטות מבנה (אשר נבנה בהיתר) ושל כביש. לעניין זה הוגשה מטעם המערערים חוות דעת מקצועית. המשיבה לא הגישה חוות דעת נגדית ולא ביקשה לחקור את המומחה. לא הובאה כל ראיה מטעם המשיבה להפרכת מסקנת המומחה. בית המשפט קמא העניק למשיבה פרק זמן להגשת חוות דעת נגדית ולבדיקת הנושא, אך המשיבה לא פעלה בעניין. בית המשפט קמא שגה עת העדיף הצהרה של המפקח, אשר ניתנה בעת הדיון, ולפיה בעת ביצוע צו ההריסה - יתלווה למפקחים מהנדס אשר יפעל להבטחת ביצוע הצו באופן שלא יסכן את המבנה והתשתית במקום.

17. נטען בנוסף כי מבנה השלד הוכשר באופן חלקי, שכן הוועדה המקומית הנפיקה היתר בניה. חלקים אחרים במבנה ניתנים להכשרה מכוח תכנית החלה על המקרקעין, אותה מקדמים המערערים [לעניין זה מסתמכים המערערים על חוות דעת תכנונית של המהנדס שריף הינדי מיום 16.3.25, אשר הוגשה אף היא לבית המשפט קמא].

18. נטען כי הוצאת צו ההריסה דינה להתבטל בהיותה פעולה שלטונית בלתי מידתית, נוכח הסכנה המוחשית שעלולה להתממש בעת ביצוע צו ההריסה.

19. נטען עוד כי בית המשפט קמא שגה כשלא התמודד בצורה מספקת עם טענת המערערים בדבר קיומו של אופק תכנוני המצוי "בהישג יד" ואשר בכוחו להכשיר את הבניה האסורה.

20. לטענת המערערים, בית המשפט קמא לא התמודד עם טענותיהם בנוגע לפגמים שנפלו בדרך התנהלות המשיבה במתן צו המנוגד למדיניות האכיפה שהמשיבה עצמה קבעה. הסמכות הראשונית לביצוע אכיפה במקרקעין במרחב תכנון מקומי - מסור לוועדה המקומית לתכנון ולבניה. את הסמכות המקבילה יש להפעיל באופן נקודתי ובמקרים בהם הוועדה המקומית אינה מפעילה את סמכותה. נסיבות אלו אינן מתקיים בענייננו.

21. לטענת המערערים, בית המשפט שגה משנמנע מלדון בטענתם לפיה לא קוימה חובת התייעצות אמיתית של נותן הצו עם גורמים מקצועיים. נטען כי לא הובאו בפני נותן הצו עובדות מהותיות ביחס למורכבות מצב הבינוי, כמו גם הטופוגרפיה בשטח. אלו הופכים את ביצוע צו ההריסה לבלתי אפשרי.

22. לטענת המערערים - בית המשפט קמא לא דן באופן ראוי בטענתם בדבר אכיפה בררנית.

23. בדיון שהתקיים טען ב"כ המערערים כי על ייפוי הכוח שהוגש לתיק בית המשפט חתום סגן ראש עיריית אום אל פחם, וזהו גם ייפוי הכוח שצורף לבקשה לביטול צו ההריסה. נטען כי סגן הראש העיר ביקש כי תוגש הבקשה, והוא גם זה שדאג להעביר לב"כ המערערים את חוות דעת הקונסטרוקטור. עוד אישר ב"כ המערערים כי עיריית אום אל פחם אינה הבעלים של המבנה מושא הצו, אולם ביצוע הצו עלול לגרום לנזק לקיר התמך שבנתה העירייה, ולנזק לדרך עליה אחראית העירייה.

24. לגופו של עניין נטען כי חלק מהמבנה - נבנה על פי היתר. חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט קמא מתייחסת למקבץ של מבנים המחוברים זה לזה, כאשר הריסה של חלק מהמבנה עלולה לגרום לקריסה של החלקים האחרים. בית המשפט קמא אפשר למשיבה לבחון את הסוגיה, אך הדבר לא נעשה על ידי המשיבה. לא היה מקום לפסול את חוות הדעת המקצועית של הקונסטרוקטור מטעם המערערים, אשר לא נחקר על חוות דעתו - כל זאת כאשר המשיבה אינה מציגה חוות דעת מקצועית הסותרת את קביעותיו של המומחה. עוד חזר ב"כ המערערים וטען כי החלק הבנוי שאינו על פי היתר - נמצא בשלבי תכנון מתקדמים הכוללים שינוי ייעוד. התכנית ממתינה לדיון בוועדה המחוזית.

25. ב"כ המשיבה סמך ידיו על החלטת בית המשפט קמא. נטען כי השוואה בין ההיתר שניתן לבין מה שנבנה בפועל העלה כי אין קשר בין השניים, וכי מה שנבנה - שונה באופן מהותי מהעבדות להן ניתן היתר. עוד נטען כי המשיבה אינה עורכת חוות דעת הנדסיות טרם ביצוע צו הריסה, אולם ככל שקיים חשש שביצוע צו ההריסה יפגע במבנים אחרים - המשיבה דואגת כי ביום ביצוע הצו יגיע למקום מהנדס המפקח באופן צמוד על פעולות ההריסה. נטען כי גם במצב תיאורטי בו ביצוע צו ההריסה אינו ניתן לביצוע מבחינה הנדסית מבלי לפגוע במבנים אחרים - זו אינה עילה לביטול צו ההריסה.

26. בהמשך לדיון הגישה המשיבה הודעה, במסגרתה עדכנה כי פנתה למהנדס אשר ביקר במקום וערך חוות דעת בנוגע להיתכנות ביצוע צו ההריסה. על פי חוות דעתו של המומחה, ניתן להרוס את המבנה תוך הותרת עמודי הבטון וקורות הבטון הסמוכים למבנה, מבלי לגרום לנזק ופגיעה במבנה המאוכלס.

27. המערערים הגישו הודעה במסגרתה הביעו "התנגדות נחרצת" להגשת ההודעה מטעם המשיבה. נטען כי לא ניתנה כל רשות למשיבה להגיש חוות דעת (אשר גם לא הוגשה במהלך הדיון בבית משפט השלום). נטען כי אופן התנהלות המשיבה מנע מהמערערים להעמיד את חוות דעתו של מהנדס המשיבה לחקירה נגדית. לגופו של עניין נטען כי מדובר בחוות דעת חסרה שאינה מבוססת על תכניות המבנה, ואינה מתייחסת לחוות דעת של שני אנשי מקצוע מטעם המערערים אשר בחנו את תכניות הביצוע של קיר התמך ואף ביקרו במקום. נטען לפיכך כי יש להוציא את חוות הדעת מטעם המשיבה, ולחילופין - להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת לאפשר למערערים לחקור את המומחה מטעם המשיבה.

דיון והכרעה:

28. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל, וכי אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט קמא.

מעמדה של העירייה בהליך:

29. כאמור, בשולי החלטתו ציין בית המשפט קמא לא היה מקום להצטרפות העירייה להליך, שכן אין לה מעמד בבקשה מסוג זה.

30. בהקשר זה ראוי להבהיר: סעיף 228(א) קובע כי "הוראה את עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט המוסמך...".

בדין הפנה בית המשפט קמא להלכה שנקבעה בע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה (17.4.2005). שם נקבע, ביחס למי שיושב בנכס מושא צו ההריסה על אף שאין לו כל זכות קניינית בו - כי אין לראותו כמי ש"נפגע על ידי צו הריסה מינהלי" הרשאי לבקש את ביטולו (ההדגשה אינה במקור):

"קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו... לעניין זה, "רואה עצמו נפגע" משמעו בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו למשל של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה, וכיוצא בזה".

31. אלא שנראה כי בענייננו יש לדייק. עיריית אום אל פחם אכן איננה בעלת זכויות במבנה. יחד עם זאת, למבנה מחובר קיר תמך, אשר נבנה על ידי העירייה. בנוסף, על פי הנטען - הריסת המבנה עלולה לפגוע בקיר התמך ולפגוע ביציבות של המדרון ושל הכביש הקיים. ככל שאלה הם פני הדברים, הרי שיש מקום לראות את העירייה - הן כמבצעת עבודות הבנייה של קיר התמך והן כאחראית על מערכת הכבישים ועל בטיחות המשתמשים בכביש - כמי ש"רואה עצמו נפגע" מצו ההריסה המנהלי.

32. לטעמי, יכול להיות שניתן היה לראות בעיריית אום אל פחם כבעלת דין בעלת מעמד להגשת בקשה לביטול צו ההריסה, בהיותה מי ש"רואה עצמה נפגע" מביצוע צו ההריסה. דא עקא - נראה כי העירייה לא ייפתה את כוחו של ב"כ המערערים לפתוח בהליך בבית המשפט קמא, ואף לא להגיש ערעור על החלטת בית המשפט קמא. ב"כ המערערים הציג ייפוי כוח שניתן לו מאת סגן ראש עיריית אום אל פחם. ייפוי הכוח נחזה להיות חתום על ידי מר פארוק מחאג'נה, סגן ראש העיר. אלא שהחתימה היא חתימה אישית של מר מחאג'נה. לא צורף כתב הסמכה. לא צורף ייפוי כוח מאת העירייה. לא צורפה החלטה מאת גורם מוסמך כי ב"כ המערערים יפתח וינהל הליכים בשמה של העירייה. בכל הכבוד, לא די בעובדה כי סגן ראש העיר פנה אל ב"כ המערערים בבקשה כי יגיש בקשה לביטול צו ההריסה.

33. עוד יוער בהקשר זה כי בפתח הדיון הערתי לב"כ המערערים, כי על פניו ייפוי הכוח שהוגש לבית המשפט קמא אינו ייפוי כוח כדין מאת עיריית אום אל פחם. על אף שחלף פרק זמן מאז מועד הדיון ועד עתה - לא הוגש ייפוי כוח כדין מאת העירייה.

34. בנסיבות אלו, ומשאין לפניי אינדיקציה כי העירייה ביקשה להיות מיוצגת בהליך זה על ידי ב"כ המערערים, הרי שאין לי אלא להורות על מחיקתה של המערערת 1 מהליך זה.

35. ברי כי אין בהחלטה זו כדי להשליך על גורלו של הערעור, ככל שהוא נוגע למערער 2.

הנזק הצפוי מביצוע צו ההריסה:

36. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כך:

"באשר לטענה שההריסה תפגע במבנים סמוכים - טענה זו לא הוכחה, וחזקה על המשיבה שתעמוד בדיבורה שההריסה תבוצע בליווי מהנדס שיפקח על אופן ביצוע ואי סיכון מבנים אחרים".

37. דומני כי בקביעה זו שגה בית המשפט הנכבד קמא, באופן המצריך החזרת הדיון והעמקת בירור הטענות.

ויובהר: הטענה בדבר הנזק או הסיכון הצפויים למבנים סמוכים או לתשתיות צמודות - נתמכת בחוות דעת של מומחה. המשיבה לא ביקשה לחקור את המומחה, לא הציגה חוות דעת נגדית ולמעשה לא התמודדה באופן כלשהו עם העולה מחוות דעת זו. זאת ועוד - כבר בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 10.9.24 הורה בית המשפט קמא למשיבה כי עליה לבדוק את טענת המבקשים לפיה "ההריסה עלולה לגרום להתמוטטות חלק מבנה אשר לו ניתן היתר כדין". המשיבה לא פעלה לבחון את הטעון בדיקה, כפי שהורה לה בית המשפט קמא. תחת זאת הוגש מזכר של סגן מנהל מחוז צפון, מר רז אשכנזי (אשר אינו מתייחס כלל לטענה בדבר הסיכון הצפוי מביצוע צו ההריסה), ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 26.12.24 הצהיר מר אשכנזי כי "אני מתחייבים לבוא עם מהנדס למקום ולבדוק אם ההריסה תפגע במבנים הקיימים".

משזו התשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט קמא, הרי שקיים קושי בקביעה לפיה טענת המבקשים בדבר הסיכון הצפוי למבנים סמוכים "לא הוכחה".

38. לטעמי, סוגיה זו מצריכה בירור ובדיקה. הבירור לא נערך בבית המשפט קמא, ולמעשה גם במהלך הדיון שלפניי טענה המשיבה כי הטענה בדבר סיכון צפוי למבנים סמוכים אינה רלבנטית שכן גם במצב תיאורטי בו צו ההריסה לא ניתן לביצוע מבחינה הנדסית - אין המדובר בעילה לביטול צו ההריסה.

דעתי בעניין זה שונה. אחת העילות המנויות בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה, לביטול צו הריסה מנהלי, היא קיומו של "פגם חמור שבגינו יש לבטל את הצו". תנאי זה משקף את עמדת הפסיקה, ולפיה על בית המשפט לבחון אם החלטת הרשות להוציא צו מנהלי נגועה במי מעילות ההתערבות השיפוטית בהחלטה המנהלית, לרבות שיקולים זרים, אפליה או חוסר סבירות [השווה רע"פ 1639/16 עבאסי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (23.1.18)].

בענייננו, קשה להלום מצב שבו מוציא הצו יימנע מלשקול שיקול דוגמת סכנה לפגיעה בתשתיות או מבנים סמוכים, במסגרת שיקוליו עם להוציא צו הריסה מנהלי אם לאו. ודוק: איני קובע כי קיומו של סיכון כאמור, אם יוכח - יוביל בהכרח לתוצאה של ביטול צו ההריסה. הדברים טעונים כאמור הוכחה, בדיקה והפעלת שיקול דעת. אלא שלעת הזו, נראה כי הטענה לא נשקלה כלל על ידי המשיבה טרם הוצאת הצו, ואף לא לאחריו. נראה גם כי הטענה לא זכתה לבדיקה מעמיקה מטעם המשיבה, שכן לשיטתה מדובר בנתון שאינו ממין העניין.

39. כמפורט לעיל, המשיבה הגישה הודעה, בתום שמיעת טיעוני הצדדים, אליה צירפה "חוות דעת" של מומחה מטעמה, על מנת לנסות ולשכנע כי ניתן להרוס את המבנה מבלי לסכן את עמודי הבטון וקורות הבטון הסמוכים לו, ומבלי לגרום לנזק או לפגיעה ביציבות המבנה הסמוך.

מקובלת עלי טרוניית המערער באשר לאופן הגשת ההודעה, אשר כמוה כהגשת ראיה נוספת בשלב הערעור, ללא נטילת רשות, כמובן מבלי שניתן הסבר מדוע ראיה זו מוגשת רק עתה. ממילא, ומשחולק המערער על מסקנת המומחה, נראה כי דרך המלך לבירור הנטען ב"חוות הדעת" - היא בהחזרת הדיון לבית המשפט קמא. ברי כי במסגרת הליך הערעור לא ניתן להכריע במחלוקת בין המומחים בשאלת ההשלכה האפשרית של ביצוע צו ההריסה על המבנים הסמוכים ויציבותם.

40. אבהיר, למען הסר ספק: יתר קביעות בית המשפט קמא מקובלות עלי, ולא מצאתי בהשגות המערער כדי להקים עילה להתערבות ערכאת הערעור. מקובלות עלי קביעות בית המשפט קמא כי המבנה הוקם בסטייה ניכרת מהיתר הבניה, וכי לעת הזו לא ניתן לומר כי הכשרת הבניה הבלתי חוקית והוצאת היתר בניה - מצויים 'בהישג יד'. אף הטענות בדבר היעדר סמכות של המשיבה לפעול בתחומי האכיפה של הוועדות המקומיות, אי עריכת שימוש טרם הוצאת הצו, וטענת אכיפה בררנית - נדחו על ידי בית המשפט קמא, ולטעמי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו בטענות אלו.

41. סיכומו של דבר, מצאתי כי מבין שלל טענות המערער - קמה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ביחס לנושא אחד בלבד: טענת המערער לפיה ביצוע צו ההריסה יעמיד בסיכון את יציבותם של מבנים סמוכים או תשתיות צמודות (קיר התמך). סוגיה זו מצדיקה את החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם שמיעת טיעונים וחקירות מומחים - ומתן החלטה משלימה בסוגיה זו.

42. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל:

- בהיעדרו של ייפוי כוח מתאים מטעם עיריית אום אל פחם, אני מורה על מחיקת המערערת מהליך זה.

- התיק יוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שייתן החלטה משלימה בסוגיית השפעה אפשרית של ביצוע צו ההריסה על המבנים הסמוכים והתשתיות הצמודות. בעניין זה, יהיו הצדדים להביא ראיות, לחקור עדים ולהשלים טיעוניהם, ובית המשפט קמא יפעל בעניין זה כחוכמתו, וטענות הצדדים שמורות להם.

43. המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ו, 02 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.