החלטה

1. המערער הגיש הודעת ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו מיום 14.9.25. במסגרת ההחלטה מושא הערעור, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה והאריך את המועד לביצוע צו הריסה מנהלי של נכס בו מחזיק המערער, ואשר בו הוקמו סככות וגדרות. בגין הקמתם ניתן ביום 26.4.22 צו הריסה מנהלי [בב"נ 7316-08-22].

2. על פני הדברים נראה, כי ההחלטה מושא הודעת הערעור ניתנה לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה. בחוק הנ"ל אין הסדרה של הליך ערעור על החלטה מסוג זה. בנוסף, ככל שתעלה טענה כי בהיעדר הסדרה בחוק יש לנהוג בדרך בה נדונים הליכים פליליים מאותו סוג [ר' סעיף 255 לחוק התכנון והבניה], הרי שבענייננו מדובר ב"החלטה אחרת" ולא בפסק דין. מכאן, שניתן להשיג על "החלטה אחרת" בהליך פלילי רק מכוח הוראה מפורשת בחוק.

ר' בהקשר זה רע"פ 6016/06 קובן נ' מדינת ישראל (17.7.2007), שם נקבע כי:

"בעניינים פליליים נושאת ההבחנה משמעות רבה אף יותר לאור העובדה שזכות הערעור בפלילים קיימת לפי סעיף 41 לחוק בתי המשפט, רק על החלטות המסווגות כ"פסק דין" ולא על כאלה המסווגות כ"החלטה אחרת", אלא אם קיימת בדין הוראה מיוחדת המעניקה את הזכות... המבקש לערער על החלטות ביניים שניתנו במסגרתו של הליך פלילי רשאי לעשות כן במסגרת ערעור על פסק הדין שניתן בהליך העיקרי, בין אם בזכות, אם מדובר בערעור ראשון, ובין אם ברשות אם מדובר בבקשה ליתן רשות לערער בפני ערכאת ערעור שנייה".

3. נוכח האמור, ובטרם מתן החלטה בדבר המשך הטיפול בהליך שלפניי, מתבקשת עמדת הצדדים באשר למקור הנורמטיבי להגשת ערעור במקרה דנן - בין אם ערעור בזכות ובין אם ערעור ברשות.

4. עמדות הצדדים תוגשנה עד יום 26.10.25, ועם קבלתן תינתן החלטה בדבר המשך הטיפול בהליך זה.