1

1.      לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, בתיק תת"ע 11125-02-22, מיום 22.5.2022, בגדרו נפסל המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 85 ימים בפועל וכן הוטלו עליו פסילה על תנאי וקנס על סך 3,000 ₪. זאת, לאחר שהורשע בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 171 קמ"ש בדרך מהירה בה מותרת מהירות של 120 קמ"ש.

2.      בהודעת הערעור המופנית כנגד חומרת העונש, נטען, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה עת הטיל עליו פסילה בפועל כה ארוכה וקנס כספי. זאת, במקום להסתפק בפסילה על תנאי וקנס מינימלי. נטען, כי מדובר בחריגה של 1 קמ"ש "מעל לברירת הקנס", וכאשר עברו התעבורתי של המערער הנוהג 30 שנה הינו "קל ביותר". מה עוד, שמדובר בעורך דין, אב למשפחה המתפרנס ומתנייד בכל רחבי הארץ.

2

נטען, כי רמת הענישה במקרים דומים "בוודאי עוד לא הגיעה לעונשים שנקבעו בתיק דנן מצד אחד, ובמיוחד לנאשם/מערער מסוג זה, אשר יש לו נסיבות ממש מיוחדות בהן ניתן להקל מצד שני".

3.      בדיון שנערך בפניי, שב ב"כ המערער והדגיש, כי בית המשפט קמא "לא ייחס כל חשיבות לכך כי מדובר בנהג שעברו קל ביותר". ב"כ המערער הגיש פסיקה "בתיקים דומים". הוא אף ביקש כי יתאפשר לו להגיש פסיקה של אותו מותב.

4.      המשיבה התנגדה לערעור וטענה, כי מדובר בעונש מאוזן, שכן עסקינן במהירות גבוהה שיכולה הייתה להסתיים "הרבה יותר גרוע". בית המשפט קמא "יכול היה לתת לו פסילה ממושכת יותר", אך הוא בחר "לאזן את הנתונים" ולגזור את העונש עליו הוחלט.

ב"כ המשיבה טענה, כי "יש פסיקה שבעבירות מהירות מסוג זה, רישיון הנהיגה נפסל לתקופה של שלושה חודשים ואף חצי שנה". בהמשך טיעוניה, היא הפנתה לשני פסקי-דין רע"פ 5250/12 ורע"פ 4740/09.

דיון והכרעה

5.      לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובתיק אשר התנהל לפני בית המשפט קמא, מצאתי לקבל את הערעור חלקית ולהפחית את עונש הפסילה באופן שיעמוד על 60 ימים, לפני ניכוי הפסילה המנהלית.

6.      הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש אשר הושת על ידי הערכאה הדיונית, זאת להוציא מקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כל אימת שהעונש אשר הוטל על ידי הערכאה הדיונית חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.

            דומני, כי המקרה המונח לפניי מצדיק התערבות מה בגזר הדין, בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל שהוטל על המערער. שכן, בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת ולפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות ושעה שמדובר בנהג עם עבר קל עד מאוד בשים לב לוותק נהיגה ארוך, נדמה כי טרם הוטלו עונשים בדמות פסילה בפועל המתקרבת לשלושה חודשים, כאשר החריגה מברירת המשפט היא כה מזערית.

3

7.      אין בכך כדי להקל ראש במהירות בה נסע המערער. בשים לב למהירות הגבוהה ביותר בה נסע המערער, יש בהחלט מקום לענישה מחמירה, גם כאשר מדובר בחריגה של 1 קמ"ש מהמהירות בגינה מונפקת הודעת תשלום קנס. מדובר במהירות גבוהה ומסוכנת, "מהירות קצה", כלשונו של בית המשפט קמא. אלא, כפי שנקבע לא אחת, החמרת הענישה צריכה להיות הדרגתית, ובעיקר מותאמת לנסיבות המקרה הספיציפי. אמנם בית המשפט קמא לא קבע מתחם עונש הולם ולא גזר את העונש בתוך המתחם, אך עברו התעבורתי הקל ביותר של המערער הינו נסיבה משמעותית שהיה ראוי כי יינתן לה משקל גבוה יותר לקולא בסופו של יום.

סבורני, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה. זאת, בשים לב לענישה הנוהגת, ובמיוחד כאשר עסקינן במי שנוהג 30 שנה ולחובתו 7 הרשעות קודמות בלבד, האחרונה משנת 2003!

8.      בנסיבות אלה, יש לאבחן את ענייננו ממקרים מחמירים אחרים. בכגון דא, שני פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה מתייחסים; הראשון למי אשר לחובתו 17 הרשעות קודמות בותק קצר של 3 שנות נהיגה ושהורשע במהירות של 195 קמ"ש (במקום 90), והשני למי אשר בעברו הרשעות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ובגין כל אחת מהרשעותיו הוטלו עליו עונשי פסילה לא מבוטלים.

9.     עם זאת, ועל מנת לבטא אכן את הצורך בהחמרת הענישה, איני סבור כי יש לבטל לחלוטין את עונש הפסילה בפועל שהוטל על המערער, כפי שעותר בא כוחו. בכגון דא, סבורני, כי יש לגזור עליו עונש של פסילה בפועל לתקופה מידתית שישקף את עברו הקל מחד, ואת חומרת העבירה והמהירות הגבוהה, מאידך.

סוף דבר

10.       השורה התחתונה היא, שהערעור מתקבל בחלקו באופן שתקופת הפסילה בפועל אשר הוטלה על המערער תעמוד על 60 ימים. מתקופה זו ינוכו 25 ימי פסילה מנהלית אותם ריצה המערער.

אין שינוי ביתר מרכיבי גזר הדין.

4

פועל יוצא מכך, שעיכוב ביצוע עונש הפסילה מגיע לסיומו. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר מסירת פסק הדין לצדדים, עיכוב הביצוע יעמוד על כנו עד ליום 27.11.2022 בשעה 12:00 ויחושב כנגד הפקדה.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ג, 19 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.