1

בפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע הפסילה בפועל שהוטלה על המבקשת על ידי בית משפט קמא במסגרת גזר הדין שניתן נגדה ביום 12.2.17.

המשיבה, בתגובה שהגישה בכתב, התנגדה לעיכוב הביצוע בשים לב למועד הקרוב שנקבע לשמיעת הערעור וכן לאור הסיכוי הקלוש כי הערעור יתקבל.

נוכח העובדה כי אנו בפתחה של פגרת חג הפסח, אין באפשרותי לקבוע מועד לשמיעת הבקשה במעמד הצדדים בימים הקרובים ולכן ההכרעה ניתנת על סמך הטענות שהועלו בכתב.

2

העונש בו מדובר בענייננו אינו כולל מאסר אלא פסילה של רישיון הנהיגה בלבד. במקרים מעין אלו, משתנה נקודת האיזון לעומת עונש הכולל שלילת חירות אישית, וזאת כתוצאה משינוי עוצמתם של האינטרסים והזכויות המתנגשים. נאמר כי: "בעוד שאינטרס הציבור בביצוע העונש המיידי נשאר חזק, הפגיעה בזכויותיו של המערער קטנה בצורה משמעותית ומצדיקה את עיכוב העונש רק במקרי קיצון (ראו: ע"פ 6341/04 הר אש נ' מדינת ישראל (10.8.2004); ע"פ 1698/05 שמואלי נ' מדינת ישראל (14.3.2005))" (מתוך ע"פ 2397/10 פרל נ' מדינת ישראל (19.4.2010)).

בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהודעת הערעור ובגזר דינו של בית משפט קמא, לא שוכנעתי כי סיכוייו של הערעור הם כאלה המצדיקים את עיכוב ביצוע העונש במרכיב הפסילה. יוער עוד כי אין ממש בטענת המערערת לפיה העיכוב מתחייב על מנת שלא תירצה חלק ניכר מהפסילה בטרם יישמע ערעורה, נוכח העובדה שהערעור קבוע למועד קרוב.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.