1

לפניי שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, העוסקים בשתי הודעות תשלום קנס הנוגעות לעבירות מהירות שנשלחו למערער.

הערעור במסגרת עפת 41611-10-21 הוגש ביום 18.10.21 כנגד החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת וישקין) בהמ"ש 7486-10-21 שניתנה ביום 30.8.21 לפיה נדחתה בקשת המערער מיום 18.8.21 להארכת מועד להישפט לצורך הסבת דוח (מס' 90518592572) הנוגע לעבירת מהירות שבוצעה ביום 2.7.20 ברכב מ.ר 57935401 (להלן- הדוח הראשון).

2

הערעור במסגרת עפת 47145-10-21 הוגש ביום 20.10.21 כנגד החלטת בית משפט שלום לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מ' כהן) מיום 19.10.21 בהמ"ש 7354-08-21, לפיה נדחתה בקשתו של המערער מיום 18.8.21 להארכת מועד להישפט לצורך הסבת דוח (מס' 90520359010) , הנוגע לעבירת מהירות מיום 12.1.21 שבוצעה ברכב טויוטה מ.ר 6698779 (להלן - הדוח השני).

על פי הנטען על ידי המערער, נהג באחד מכלי הרכב המדוברים, הרשומים בבעלות המערער, בנו, יואב כספי, שהוגש מטעמו תצהיר כי נהג ברכב הנוגע לדוח הראשון, וכי ברכב השני הנוגע לדוח השני, נהגה חיה - סול כספי, אשתו של יואב, המאשרת בתצהירה כי הרכב היה בשימושה.

אין חולק כי הקנסות שולמו עבור כל אחד מהדוחות, ואולם בבקשה נטען כי תשלום הקנסות בוצע בתום לב, בלי להבין כי המערער יחוייב עקב כך בצבירת נקודות, וכי יש להתיר הסבת הדוחות מהמערער לשמם של בני המשפחה האחרים שנהגו בכלי הרכב.

בהחלטות שניתנו בבית משפט קמא בהן נדחו הבקשות, נקבע כי המערער היה מודע לקיום הדוחות ובתשלומי הקנס יש לראות הודאה. עוד צוין בהחלטה הנוגעת לדוח השני, כי בבקשה להסבת דוח על רקע צבירת נקודות, אין כדי לבסס קיומו של עיוות דין.

במסגרת הערעורים, שלשונם זהה כמעט, חזר ב"כ המערער על הטענה שהעלה בבית משפט קמא לפיה אין לדחות את בקשות המערער "מטעמים פרוצדורליים" נוכח תשלום הקנס, ולפקוד עליו חיוב בעבירות שבוצעו על ידי אחרים, ומשכך יש להתיר הארכת מועד לצורך הסבת הדוחות.

על פי הוראת סעיף 229 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב- 1982 (להלן: חסד"פ), ניתן לבעל הרכב שנמסרה לו הודעת תשלום קנס לבקש תוך 90 ימים ביטול העבירה "מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב". על פי הוראות סעיף 230 לחסד"פ, ניתן להורות על הארכת מועד אם מתקיימים נימוקים מיוחדים או אם "הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". על פי סעיף 229(ח) לחסד"פ רואים בתשלום הקנס משום הודאה, הרשעה וענישה, ואין לתור אחר הנסיבות בהן שולם הקנס, בידי הנהג או מי מטעמו, כפי שנפסק ב- רע"פ 2937/17 ‏גיל פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17).

3

כפי שעלה, ידע המערער על קיום הדוחות; הבקשות הוגשו בשיהוי ניכר - כשנה ומחצה לאחר ביצוע העבירה המפורטת בדוח הראשון, וכשבעה חדשים לאחר העבירה על פי הדוח השני. הטענה כי עיתוי הבקשה נעוץ בהודעת משרד הרישוי לגבי אמצעי תיקון, או בהכרה מאוחרת לגבי משמעות הנקודות שהצטברו, אינה מהווה טעם מיוחד שיש להתחשב בו בבקשה להארכת מועד להישפט. משלא נמצא טעם מיוחד להארכת מועד, נותרת ההרשעה בגין תשלום הקנס על כנה.

כפי שציין בית משפט קמא, אין בטענה הנוגעת להסבת דוחות כדי להוות טעמים לעיוות דין, וכך נפסק לא אחת (ראו למשל, רע"פ 7018/14 ‏מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל, (30.10.2014)).

באשר לטענתו של ב"כ המערער בעניין הצורך להתעלם מטעמי פרוצדורה כדי להסדיר את הסבת הדוחות, אין בידי אלא להפנותו לנאמר ברע"פ 1896/18 הדני נ' מדינת ישראל (10.5.18), ביחס לשיקולים העומדים ביסוד דחיית טענות דומות לבקשת הסבה שהוגשה מחוץ לסד הזמנים התחום:

"לעניין זה לא למותר לשוב ולהזכיר את דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בעניין דומה: "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים... (רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל, בפסקה ה (27.12.2011))..."

נוכח האמור, נדחים שני הערעורים.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' טבת תשפ"ב, 10 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.