1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערערת נהגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה.

התביעה וההגנה הגיעו להסדר טיעון מקל, על-פיו, למרות סעיף 39א' לפקודת התעבורה בדבר עונש פסילת מינימום של שנתיים, תעתור המדינה לעונש פסילה בפועל שלא יעלה על עשרה חודשים, תוך שהייתה הסכמה שההגנה יכולה לטעון לשבעה חודשים.

בית משפט קמא נעתר להסדר ברף העליון שלו, וגזר על המערערת עונש פסילה של עשרה חודשים, פסילה מותנית וקנס נמוך ביותר של 1,200 ₪.

הערעור הוא על כך שבית משפט קמא, בשל הנסיבות האישיות של המערערת, לא קיים את ההסדר ברף הנמוך ומדובר בערעור חסר תוחלת לחלוטין.

קובע בית המשפט העליון, למשל, בע"פ 512/13, פלוני נ' מדינת ישראל (04.12.13):

2

"נקודת המוצא בסוגיה שלפנינו את ההלכה, לפיה ככלל - אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה ... דברים אלו נאמרים, בדגש יתר, כאשר מדובר בגזר דין המצוי בטווח הענישה המוסכם בהסדר טיעון, שאז נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק התערבות בעונש שנגזר".

זאת ההלכה ולאור הלכה זו לא אוכל להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא והערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי