1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו [כב' הש' ש. קריספין-אברהם] מיום 03.02.16, שלא להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס, שהינה ברירת משפט.

ביום 08.02.15, כך על-פי העובדות שבכתב הערעור, נערכה נגד המערערת הודעת תשלום קנס בשל נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

המערערת לא הגישה בקשה להישפט בגין דו"ח זה, כנדרש בסעיף 229(א) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982. הקנס שולם ביום 25.06.15 (על-פי החלטת כב' בית משפט קמא ועל-פי טענת ב"כ המערערת והמסמכים שבידו, ביום 22.06.15).

2

לאחר כל אלה, כאמור, פנתה המערערת לבית משפט קמא ועל כך גם הערעור, כלומר, על דחיית הבקשה.

בכתב הערעור שבפניי, כך גם בבקשה לפני בית משפט קמא, לא ציינה המערערת את הסיבה האמיתית לכך שהיא מגישה את הבקשה ואחר כך את הערעור. צוין שהקנס בסך 250 ₪ שולם, צוין שאין בעיית נקודות בשל טיב העבירה, צוין שחלה טעות בתשלום, אך לא צוין שמדובר בנהגת חדשה שההרשעה בעניינה יש לה משקל ומשמעות לעתידה כנהגת. עובדה שסיבה זו לא צוינה בכתב הערעור, גם לא בבקשה לפני בית משפט קמא. יש בה העלמת עובדות אשר מצדיקה דחיית הערעור על הסף.

גם לגופו של עניין, בית משפט קמא בהחלטתו, תוך הסתמכותו על הוראות הדין הנכונות ועל הפסיקה הנוהגת, לא טעה באופן המצדיק התערבות והערעור נדחה.

הוקלדעלידינופרדוידי