1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 20.05.14 רכב הרשום על שמו של המערער עבר עבירת מהירות. נרשם לו דו"ח ברירת משפט.

ביום 11.03.15 שולם הקנס בשל הברירה.

בחודש מאי 2015, שבעה חודשים לערך אחר מועד העבירה, הגישה אשת המערער תצהיר, יותר נכון חתמה אשת המערער על תצהיר, כי היא נהגה ברכב עובר ליום המקרה. גם בחודש דצמבר 2015 הוגשה בקשה לבית משפט קמא לפי סעיף 229 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, בקשה להארכת מועד להישפט.

בית משפט קמא, לאחר שבחן את הבקשה ותוך שהוא עושה שימוש בהוראות החוק והפסיקה הנהוגים בעניין זה, דחה את הבקשה.

הערעור הוא על אותה החלטה של בית משפט קמא מפי כב' השופטת ש. קריספין-אברהם.

2

אין כל סיבה להיעתר לערעור. בית משפט קמא לא טעה בהחלטתו, הנסיבות אינן מצדיקות היעתרות לערעור. די ברור שהבקשה לבית משפט קמא לערעור שבפניי הינן תולדה של פסילה מנהלית שקיבל המערער בשל נקודות שצבר. הסיכוי שאשתו, חודשים ארוכים לאחר ביצוע העבירה, ידעה לומר שהיא נהגה ברכב, אינו רב, וכאמור, על-פי הפסיקה הנוהגת, לרבות זו של בית המשפט העליון, לא אוכל לקבוע כי נפלה טעות תחת ידו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי