1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בהסכמת הצדדים, שני הערעורים יישמעו יחדיו.

ניתנה והוּדעה היום, י"ח שבט התשע"ו, 28/01/2016, במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

2

בפניי שני ערעורים שאוחדו בהסכמת הצדדים על שתי החלטות של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' הש' קריספין-אברהם], אשר דחתה בקשות של המערערת על-פי סעיפים 230 ו-229 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בשל ברירות קנס.

אחת העבירות, עבירה של אי-ציות לרמזור אדום, עברה לכאורה המערערת ביום 06.11.14, לא שולם הקנס, הוגשה בקשה להמרת הדו"ח מִשם בעלה, שעל שמו והוא ניתן על-ידה, כך שיירשם על שמה, ולאחר שהדבר נעשה על-פי הבקשה, לא שולם הקנס, לא התבקשה בקשה להישפט ורק לעת שהגיעו הנקודות או תשלום הקנס, המערערת פנתה לבית משפט קמא, אשר על-פי הוראות הדין, דהיינו, החוק והפסיקה, דחה את הבקשה ובצדק עשה כן.

הדו"ח האחר נרשם למערערת ביום 17.06.15 בגין חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 36ג' לתקנות התעבורה. דו"ח זה נמסר לה ביד על-ידי איש משטרה והבקשה להישפט בגינו נשלחה למשטרה שישה ימים באיחור והגיעה אליה כשבועיים לאחר המועד. גם בקשה בעניין זה שהוגשה לבית משפט קמא נדחתה על-ידו.

ההלכה היא שכאשר עסקינן בדו"חות של ברירת משפט יש להקפיד על הזמנים הקבועים בחוק להגשת הבקשות. המערערת לא עמדה בזמנים אלה, ומשכך, ובצדק, דחה בית משפט קמא את בקשתה. בהיבט של חשש לעיוות דין - לא שוכנעתי שקיים כזה. הדו"ח האחד טוענת המערערת שלא ידעה עליו למרות שהיא פנתה בעצמה למשטרה בבקשה להסב את הדו"ח על שמה בתצהיר. הדו"ח האחר קיבלה בידה ולא פעלה בזמן.

בשני המקרים נתלתה המערערת בבקשותיה בקשיים משפחתיים שלא הוכחו לפחות, ובנסיבות הללו לא מצאתי כי נפל פגם בשתי ההחלטות של בית משפט קמא והערעור בשני העניינים נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי