1

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין.

1.     ביום 12.2.18 הורשע המערער בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ודינו נגזר לקנס בסך 1,500 ₪. לפי גזר הדין, הקנס אמור היה להיות משולם עד יום 15.4.18.

2.     ההרשעה וגזר הדין ניתנו בהיעדר הנאשם, לאחר שנקבע כי המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון.

3.     ביום 29.3.18 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק-הדין, וטען שלא קיבל את ההזמנה לדיון. ביום 12.4.18 הבקשה נדחתה.

4.     על כך הגיש המבקש את הערעור הנוכחי, הקבוע לדיון ליום 18.10.18.

2

5.     ביום 5.7.18 הגיש המערער את הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע גזר הדין בטיעון לפיו "המערער חשוף להליכי גבייה ע"י המרכז לגביית קנסות וזאת בגין הקנס שהוטל עליו". המשיבה התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע.

6.     לאחר עיון בעמדות הצדדים, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. כפי שעמדה על כך כב' הנשיאה חיות -

"הלכה היא כי ככלל לא יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע תשלומו של קנס בשל הגשת ערעור שכן תשלום הקנס, בניגוד לעונש מאסר, אינו גורם ברוב המכריע של המקרים נזק בלתי הפיך למבקש והוא יוכל, ככל שערעורו יצלח, להיפרע מן המדינה את השבתו" (ע"פ 679/15 ‏גזאוי נ' מ"י, פורסם בנבו (2015), בפסקה 4 להחלטה).

7.     בהתאם לפסיקה מנחה זו, דין הבקשה להידחות, שכן עניין לנו בבקשה לעיכוב ביצוע תשלומו של קנס.

8.     ועוד: המערער לא הצביע בבקשתו על כל טעם שיצדיק חריגה מן הכלל הפסיקתי האמור. המערער לא טען לקושי כלכלי, ולא צירף לבקשתו כל ראיה או אסמכתא שיכולים היו, אולי, לבסס סיבה לחריגה מן הכלל האמור. אלא, כאמור, כל שנאמר בבקשת המערער לעיכוב ביצוע הוא שהמערער חשוף להליכי גבייה. הא ותו לא. באמירה כללית מעין זו אין, כמובן, כדי להקים עילה לחריגה מהכלל האמור.

9.     בנסיבות אלו, משפסיקת בית המשפט העליון קובעת כי הכלל הוא שבקשות לעיכוב ביצוע קנס תידחנה, ומשהמערער לא הצביע בבקשתו, ולו ברמז, על כך שקיימת הצדקה לחרוג מכלל זה - אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

10. למעלה מן הצורך, ומבלי להביע עמדה בדבר, אציין כי למערער פתוחה הדרך, ככל שיראה זאת לנכון, לפנות בבקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בנוגע למועד תחילת תשלום הקנס ולאופן תשלומו.

11. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ח, 20 יולי 2018, בהעדר הצדדים.