1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

עסקינן בשני ערעורים - ערעור של המערער שכרונולוגית הוגש ראשון, וערעור המדינה.

החלטתי לדון בשני הערעורים במאוחד, בהסכמת ב"כ המערער.

המדינה לא התייצבה לדיון בשל שביתה ועל-פי סעיף 208 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, החלטתו לשמוע את הערעורים, כסמכותי.

ביום 16.04.15 נהג המערער בשעות הקטנות של הלילה ברח' השרון בת"א כשהוא שיכור.

בבדיקת מכשיר ינשוף נמצאו בכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו 620 מק"ג אלכוהול.

המערער עשה זאת כאשר אין לו רישיון נהיגה, בניגוד לסעיף 10 לפקודת התעבורה, כאשר הרכב גם אינו מבוטח.

המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בפני בית משפט קמא, ואז התברר שאין זו הפעם הראשונה שהמערער עובר עבירה זו. תלוי ועומד היה נגדו מאסר מותנה של שמונה חודשים מבית המשפט לתעבורה בפ"ת (תתע"א 7330-06-13 מיום 30.12.13) על עבירות זהות.

2

בית משפט קמא, בטרם שגזר דינו של המערער, ובהינתן קיומו של המאסר המותנה, ביקש וקיבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. שירות המבחן, בהמלצתו, המליץ להאריך את המאסר המותנה משום התרשמותם שהמערער עובר הליך שיקומי כלשהו.

המלצתם הייתה הטלת מבחן ועבודות של"צ תוך הארכת המאסר המותנה.

יחד עם זאת, אותו תסקיר שירות המבחן מצביע על כך שהמערער חסר יציבות, מתקשה לפעול באחריות, אינו מסוגל במצבי לחץ ודחק להתמודד עם קשייו, קיימים גורמי סיכון להישנות העבירות וכי העובדה היא שסנקציות עונשיות שהוטלו עליו בעבר לא היוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבול.

בית משפט קמא כסמכותו שלא להיעתר להמלצת שירות המבחן. כידוע, תסקיר שירות המבחן הוא בגדר המלצה בלבד תוך שבחן את הנדרש על-פי תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, מצא שאין להיעתר להמלצה.

בית משפט קמא גזר דינו של המערער לעונש מידתי והולם של הפעלת המאסר המותנה, הטלת מאסר של 9 חודשים לריצוי בחופף. בנוסף לכך, עונשי פסילה, פסילה מותנית ומאסר מותנה, שאין עליהם ערעור.

במסגרת גזר דינו, בית משפט קמא בעמ' 17 לגזר הדין, נעתר לבקשת המערער לחשב לעניין ניכוי עונש המאסר שמרצה המערער תקופת מעצר בניכוי מחצית התקופה שבה שהה המערער, תקופה בת 56 ימים. על חלק זה של גזר הדין מערערת המדינה.

אמרתי לעיל שגזר דינו של בית משפט קמא נכון, למעט עניין אחד אליו אתייחס בהמשך. בוודאי שאין מדובר בגזר דין אשר ניתן להתערב בו, והדברים הללו נאמרים לערעורו של המערער בהתאם להלכת אי-ההתערבות בגזרי דין של ערכאה דיונית, אלא במקום שזו טועה טעות קיצונית בענישה.

הכרעתו של בית משפט קמא שלא להיעתר להמלצת שירות המבחן סבירה היא לגבי נסיבות מקרה זה, לאור עברו התעבורתי ובכלל של המערער, לאור העובדה שזה מקרוב ,כאמור, הוטל עליו התנאי, ביום 30.12.13, הלך בית המשפט אז לקראתו בגזר דינו מקום בו הוטל על המערער עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות נבחר הקו השיקומי דווקא בענישתו.

3

הנני אפוא לא יכול לקבל את ערעור של המדינה ולהתערב בגזר דינו של בית משפט קמא מכיוון זה.

באשר לערעור המדינה, זה מקרוב, ביום 31.03.16 בעפ"ת 46854-02-16, מדינת ישראל נ' עמר, הבעתי את דעתי שאין הצדקה משפטית לנכות תקופת ימי פיקוח אלקטרוני מעונש מאסר, אלא יש מקום ליתן להם משקל בעת גזירת העונש בלבד.

בקליפת אגוז אחזור ואומר, ששוכנעתי שאין להשוות ימי מעצר ממש מאחורי סורג ובריח לימי מעצר בפיקוח אלקטרוני לצורך ניכוי אותם ימים מעונש מאסר.

אין טעם לחזור על הדברים, אך בנקודה זו ערעור המדינה מוצדק הוא.

בנסיבות, הנני סובר שראוי היה לקבל את ערעור המדינה, לבטל את ניכוי 56 הימים שקבע בית משפט קמא מעונש המאסר שהטיל של תשעת החודשים, אך מנגד ניתן להם משקל מה בשל הנסיבות האישיות ובשל אופן ונסיבות ריצוי תקופת המעצר באיזוק אלקטרוני מתקופת המאסר, אבל בהינתן אי-התייצבותה של המדינה בערעור ובהינתן סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 215 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, לקבל טענה שנטענה אך למרות זאת לדחות ערעור, הנני סובר שבנסיבות מקרה זה, אין להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, גם בטיעון ערעורה של המדינה.

שני הערעורים נדחים.

המערער יתייצב לעונש ריצוי המאסר ביום 15.05.16 עד השעה 10:00 בבימ"ר "ניצן" כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המשיב לתאם הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים 08-9787377/6.

הוקלדעלידינופרדוידי